וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

בלק עושה כדברי בלעם ומעלה פר ואיל בכל מזבח. אונקלוס מתרגם כפשוטו שבלק עשה כאשר אמר בלעם והעלה פר ואיל על כל מזבח. הפסוק, בדומה לפסוק השני בפרק, מתאר את ביצוע ההכנות: על כל אחד משבעת המזבחות הועלו פר ואיל. שיתוף הפעולה המתמשך של בלק בהעלאת הקורבנות מלמד על נחישותו להמשיך בניסיון הקללה חרף הכישלונות הקודמים. החזרה על אותו מהלך במקום החדש סוגרת את מסגרת הפרק ומכינה את הקרקע לנאום הברכה הרביעי שיבוא בפרק הבא. אף שבלק משקיע שוב את כל ההכנות והקורבנות, התוצאה לא תשתנה: מפי בלעם עתידה לצאת שוב ברכה, ואף חזון על אחרית הימים. עקשנותם של בלק ובלעם רק מבליטה את גודל הניצחון של ברכת ישראל על פני כל מזימות הקללה.