התחילו ללמודומזה מי הנדה. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהַמַּזֶּה טָהוֹר, וְזֶה בָא לְלַמֵּד שֶׁהַנּוֹשֵׂא מֵי חַטָּאת טָמֵא טֻמְאָה חֲמוּרָה לְטַמֵּא בְגָדִים שֶׁעָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּנּוֹגֵעַ, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא בִּלְשׁוֹן "מַזֶּה", לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן שִׁעוּר הַזָּאָה (נדה ט'):
והנגע, יטמא. וְאֵין טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים:
וּתְהֵי לְהוֹן לִקְיַם עֲלָם וּדְיַדֵי מֵי אַדָיוּתָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וּדְיִקְרַב בְּמֵי אַדָיוּתָא יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא
יטמא עד הערב. ולא יטהר עד אשר ירחץ:
ומזה מי הנדה יכבס בגדיו וגו׳ מקרא מסורס וה״ק ומזה מי הנדה והנוגע במי הנדה יכבס בגדיו וגם יטמא עד הערב.
והנגע במי הנדה יטמא תשובה למינים מה שפרה מטמאה כל העוסקים בה היינו טעמא לפי שהיא נעשית מחוץ למחנה ואם לא תטמא כל העוסקים בה חיישינן שמא יבואו בני אדם העושים עצמם פרושים ויקחו מעפרה ויזו על עצמם שלא לצורך ויאמרו רוצים אנו להיות טהורים ולכך צוה הכתוב שכל הטהורים הנוגעים בה יהיו טמאים. וא״ת אם מזה טמא הנוגע לא כ״ש והנגע במי הנדה יטמא למה נאמר אלא לפי שאין עונשים מן הדין כתב לך והנגע במי הנדה יטמא . אין אני כמשיב על דברי רבותינו כי כולם אמת. אך תמה אני על מה ששנינו במסכת פרה פ״ג פתח העזרה מתוקן קלל של חטאת ומביאין זכר של רחלים וקושרין חבל בין קרניו וקושרין מקל ומסבך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים ועליו יסד הפייט הקליר בפרשת פרה אדומה יביאו איל מוקרן במטרה בראשו חבל ושוט טהרה לטהרת זאת כרמים נוטרה. שמשמע מכאן לפי פשוטו של מקרא שכל מזה מי הנדה טעון הזאה ואיך יהא נטהר את המזה אחרון אם לא בענין זה.
וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו. רֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם מַסְפִּיק לָמָּה הַפָּרָה הַמְטַהֶרֶת הַטְּמֵאִים תְּטַמֵּא הַטְּהוֹרִים. וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ שֶׁכָּל אֹכֶל אֵינוֹ מֻכְשָׁר לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו מַיִם. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר הַמַּיִם שֶׁמְּקוֹרָם טָהֳרָה יְסַבְּבוּ הַטֻּמְאָה? אֶלָּא בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכָּךְ הוּא בַּטִּבְעִיּוֹת, שֶׁכָּל דָּבָר אֵינוֹ מִתְפָּעֵל כִּי אִם מֵהַפְכּוֹ, וְלֹא מִמָּה שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה יוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִבָּאֻמּוֹת, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם (סוכה נב.), לְפִי שֶׁכֻּלָּם הַפְכִּיִּים לוֹ, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. וְזֶה טַעַם שֶׁסָּמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשַּׁחַר הַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר, כִּי כָּל דָּבָר מִתְפָּעֵל מֵהַפְכּוֹ דַּוְקָא. לְפִיכָךְ, כָּל אֹכֶל וְזֶרַע אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַטֻּמְאָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ רוֹשֶׁם עַד שֶׁיָּבֹא עָלָיו מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְאָז הַטֻּמְאָה רְצוֹנָהּ לְנַצֵּחַ הַטָּהֳרָה וּמִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעוֹשֶׂה בָּהּ רוֹשֶׁם. כָּךְ מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְיֵשׁ שָׁם אֵפֶר פָּרָה שֶׁכֻּלּוֹ טֻמְאָה, וְהֵם מְעֹרָבִין יַחַד. לְפִיכָךְ, אִם מֵי נִדָּה זוֹרַק עַל אָדָם טָמֵא, אָז אֵין הָאָדָם מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא מִמִּינוֹ, אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָמֵא וְהַמַּיִם טְהוֹרִים, עַל כֵּן הַמַּיִם פּוֹעֲלִים בּוֹ וּמְנַצְּחִים הַטֻּמְאָה. אֲבָל אָדָם טָהוֹר הַנּוֹשֵׂא מֵי הַנִּדָּה אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם, כִּי הֵם מִמִּינוֹ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָהוֹר וְהָאֵפֶר טָמֵא, עַל כֵּן הָאֵפֶר פּוֹעֵל בּוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ רוֹשֶׁם לְטַמְּאוֹ.
וְאִם תִּשְׁאַל לוֹמַר: אִם כֵּן, הָאֵפֶר לָמָּה לִי? יְטַהֲרוֹ בְּמַיִם בְּלֹא אֵפֶר. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בִּזְרִיקַת הָאֵפֶר עָלָיו, כִּי לֹא יוּכַל לְהִטָּהֵר עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹר הַטֻּמְאָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר הַסִּבָּה, לוֹמַר: הֲרֵי לְךָ שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ. וּבְעֵרוּב זֶה, כֹּחַ הַמַּיִם אָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינָן שֶׁהֵם מְנַצְּחִים מְקוֹר הַטֻּמְאָה.
וְעַל צַד הָרֶמֶז מָקוֹם אִתִּי לוֹמַר עַל פִּי דִּבְרֵי בַּעַל הָעֲקֵדָה, שֶׁפֵּרֵשׁ כָּל עִנְיְנֵי הַפָּרָה עַל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כַּמְבֹאָר מִסִּפְרוֹ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ, שֶׁרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ כִּרְפוּאַת הַגּוּף, כִּי הַמַּשְׁקֶה הַמּוֹעִיל לִתְרוּפַת אָדָם חוֹלֶה מַזִּיק לְאָדָם בָּרִיא. וּכְאָמְרוּ רַזַ״ל (תענית יא:): בַּר בֵּי רַב דְּיָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא, כַּלְבָּא לֵיכוֹל שֵׁירוּתָא. הֲרֵי שֶׁהַצּוֹמוֹת מְטַמְּאִים אֶת הַטְּהוֹרִים וּמְטַהֲרִים הַטְּמֵאִים. פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁנִּטְמָא כְּבָר בַּעֲבֵרָה, הַצּוֹמוֹת הֶכְרֵחִיִּים לוֹ, וּכְהַהִיא שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (יומא פו:): הֵיכִי דָּמֵי בַּעַל תְּשׁוּבָה? כְּגוֹן שֶׁבָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ. מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם. כִּי מְקוֹם הַחֵטְא וְשַׁעַר שֶׁעָבַר בּוֹ צָרִיךְ שֶׁשָּׁם תִּהְיֶה גְּבוּרָתוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, שֶׁכְּבָר טָעַם פֹּה טַעַם עֲבֵרָה וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושע ב א): ״וְהָיָה בִמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״, דַּוְקָא בִּמְקוֹם הַחֵטְא, אֲשֶׁר שָׁם יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, בַּמָּקוֹם הַהוּא תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה, וְשָׁם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:): מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד שָׁם, כִּי הַבַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לַעֲמוֹד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּלְהִתְיַחֵד עִם אוֹתָהּ אִשָּׁה אֲשֶׁר חָטָא, אֲבָל לְצַדִּיק גָּמוּר אָסוּר הַיִּחוּד, כִּי אָסוּר לְהָבִיא נַפְשׁוֹ בְּנִסָּיוֹן. נִמְצָא שֶׁיִּחוּד, דְּהַיְנוּ עֶצֶם הַתְּשׁוּבָה, מְטַמֵּא הַטְּהוֹרִים וּמְטַהֵר הַטְּמֵאִים. וְכֵן צָרִיךְ כָּל בַּעַל תְּשׁוּבָה לְהַטּוֹת לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן בַּדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא לְדֶרֶךְ הַמְמֻצָּע, כְּדֶרֶךְ הָאֻמָּנִין הָרוֹצִים לְיַשֵּׁר עֵץ מְעֻקָּם, שֶׁצְּרִיכִים לְעַקְּמוֹ לַצַּד הַשֵּׁנִי. אֲבָל לְצַדִּיק גָּמוּר לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ זֶה, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז טז): ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה״. וְכֵן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדָּבָר זֶה נִרְמָז בְּהַשְׁלָכַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה, דְּהַיְנוּ הַשְׁלָכַת הַקְּצָווֹת, שֶׁלֹּא לְהַגְבִּיהַּ עַצְמוֹ כָּאֶרֶז וְלֹא לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי כָּאֵזוֹב. עַל כֵּן הַפָּרָה מְטַמְּאָה וּמְטַהֶרֶת, כְּדֵי שֶׁנִּלְמַד מִמֶּנָּה שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים הַמְּטַמְּאִים וּמְטַהֲרִים כְּאֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי בָּא מִצַּד הַמְקַבְּלִים כָּאָמוּר. וְזֶה דֶּרֶךְ נָכוֹן וּבָרוּר.