וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח בלשון הרגילה של מסירת דבר ה׳ אל משה, והוא מבוא לציווי הבא על מחתות עדת קורח. אין בו תוכן עצמאי, אלא סימן לפתיחת עניין חדש בהמשך פרשת מחלוקת קורח. חזרת הכתוב על ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״ מפרידה בין המאורעות ומדגישה שכל ציווי מקורו בדיבור ה׳ אל משה, שהוא מוסר אותו הלאה, ובמקרה זה לאלעזר בן אהרן הכהן.