בְּמִדְבַּר ט״ז · ל״א

וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃

במילים פשוטות

מיד עם סיום דברי משה, האדמה נבקעת תחתיהם. אור החיים מבאר ש״ככלותו לדבר את כל הדברים״ מלמד שלא איחרה ולא קדמה, אלא המתינה עד שאמר משה את כל הדברים הצריכים בעניין, ותכף לכלותו נבקעה. על פי הפשט, הפסוק מתאר את התגשמות המופת מיד לאחר שסיים משה את דבריו. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. כך הפסוק מתאר את ההכרעה האלוקית: ברגע שמשה סיים את דבריו, נבקעה האדמה תחת המורדים. הדיוק בעיתוי - שהאדמה המתינה בדיוק עד סיום דברי משה - מלמד על ההשגחה המדויקת ועל אישור שליחות משה. המופת ההפוך שהציב משה מתגשם לנגד עיני כל העם, ובכך מוכחת סופית אמיתות דבריו והכרעת המחלוקת לטובתו.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי לְמַלָלָא יָת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וְאִתְבְּזָעַת אַרְעָא דִי תְּחוֹתֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כְּכַלֹּתוֹ וְגוֹ׳ אֵת כָּל הַדְּבָרִים. פֵּרוּשׁ, לֹא אִיחֲרָה וְלֹא קָדְמָה, אֶלָּא הִמְתִּינָה עַד שֶׁאָמַר כָּל הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִין בָּעִנְיָן, וְתֵכֶף לְכַלּוֹתוֹ נִבְקְעָה.

וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה וְגוֹ׳ וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וְגוֹ׳. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר וַתִּפְתַּח וְגוֹ׳ אוֹ וַתִּבָּקַע, עוֹד אָמַר בַּבְּקִיעָה ״הָאֲדָמָה״ וּבַפְּתִיחָה הָאָרֶץ. אוּלַי כִּי לֹא הָיָה שָׁם פֶּה הָאָרֶץ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵיהֶם, לָזֶה נִבְקְעָה הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הָיוּ עוֹמְדִים עָלֶיהָ וְנִזְדַּמֵּן שָׁם פֶּה הָאָרֶץ וְנִפְתְּחָה, וְלָזֶה כְּנֶגֶד הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בּוֹ אָמַר וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, וּכְנֶגֶד פִּי הָאָרֶץ אָמַר וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל