וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃

וְקָמוּ לְאַפֵּי משֶׁה וְגֻבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן אֱנָשִׁין דִשְׁמָא

לפני משה. שלא קמו בסתר ויש הפרש בין לפני ובין מפני:

קראי מועד. שהיו נקראים אל אהל מועד:

אנשי שם. קודם צאתם ממצרים ומדקדק אמר כי נשיאי עדה הם הנשיאים העומדים על הפקודים והם פעולים למלת לקח כאילו כתיב ויקח קרח ודתן ואבירם ואון נשיאי העדה לדבר אליהם וזה מעט רחוק:

קראי מועד - [קרואי העדה], קוראים ושולחים בשבילם ליום המועד הקבוע למשפט בין איש לאיש.

ויקמו לפני משה קרח נחלק על שהיה בכור בבני אביו וגדלותו נתנה לאהרן ודתן ואבירם ואון לפי שנטלה הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף כסבורים שבשביל יהושע שהיה משרתו שהיה משבטו של יוסף עשה כך ונשיא העדה על שהיו בכורים. וראיה לדבר שבפריחת המטה נאמר ותכל תלונותם שראו שנבחר מטה לוי במקום הבכורים ועוד דכתיב כי כל העדה כלם קדושים רמז לבכורים דכתיב בהם קדש לי כל בכור.

ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לקח לו מכל שבט כ״‎ג חוץ משבטו של לוי שמהם התרעומת כדי שיהא מכל שבט סנהדרי קטנה בין כולם עם און דתן ואבירם מאתיים וחמשים וג', כאן פרש״‎י הלבישם טליתות שכולם תכלת. י״‎מ לפי שצוה הקב״‎ה למעלה בסמוך במצות ציצית בא לו קורח על משה במצוה זו.

קריאי מועד שהיו נקראים אל אהל מועד.

קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֶל קֹרַח אֲנָשִׁים מָרֵי לֵבָב אֹהֲבֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה, בְּחָשְׁבָם כִּי לְכֻלָּם יִתֵּן שְׂרָרוֹת, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ כָּל אַנְשֵׁי שֵׁם אֲשֶׁר אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם נַעֲשׂוּ לָנוּ שֵׁם פֶּן נִהְיֶה לָבוּז. וְיוֹכִיחַ עַל זֶה רֹאשׁ דִּבְרֵיהֶם: ״רַב לָכֶם״ וגו׳, כִּי אָמְרוּ דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׂרָרָה חוֹזֶרֶת חֲלִילָה מִן אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, כִּי רַב לָכֶם שֶׁיָּמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנְּהַגְתֶּם עֲלֵיהֶם שְׂרָרָה, וְרָאוּי שֶׁתִּתְּנוּ שֵׁבֶט הַהַנְהָגָה בְּיַד אֲחֵרִים ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים״. וְ״כֻלָּם״ מְיֻתָּר, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ: יָדוּעַ שֶׁאֵין עֵדָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וּבְכָל עֵדָה וְעֵדָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כָּל עֵדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה כִּי בְּכָל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה יֵשׁ קְדֻשָּׁה וּבְתוֹכָם ה׳. וְאַתֶּם לֹא דַּי שֶׁאַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים עַל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל כָּל קְהַל ה׳ אַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים, וְדָבָר זֶה אֵין לִסְבֹּל. וּלְכָךְ פָּתַח בְּ״עֵדָה״ וְסִיֵּם בְּ״קָהָל״, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם הֱיִיתֶם מִתְנַשְּׂאִים עַל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה הָיָה לָנוּ מָקוֹם לָלוּן עֲלֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי כָּל עֵדָה יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, קַל וָחֹמֶר שֶׁיֵּשׁ לָלוּן ״מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״ עַל כֻּלָּם כְּאֶחָד. וּמַה שֶׁאָמְרוּ ״וּבְתוֹכָם ה׳״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצָא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הקב״ה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ (מגילה לא.), וַהֲרֵי הקב״ה מַרְאֶה עֲנָוָה לְיִשְׂרָאֵל וּמִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם, רוֹצֶה לוֹמַר בְּאֶמְצַע וְלֹא רֹאשׁ, לוֹמַר הֲרֵינִי כְּרֵעַ כְּאָח לָכֶם וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ בָּרֹאשׁ כְּדִינִי, וְאֵיךְ אַתֶּם תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳.