אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃

ותתן לנו. הַדָּבָר מוּסָב עַל "לֹא" הָאָמוּר לְמַעְלָה, כְּלוֹמַר לֹא הֲבִיאוֹתָנוּ וְלֹא נָתַתָּ לָנוּ נַחֲלַת שָֹדֶה וָכֶרֶם; אָמַרְתָּ לָנוּ "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ טוֹבָה" וְגוֹ' (שמות ג'), מִשָּׁם הוֹצֵאתָנוּ, וְלֹא אֶל אֶרֶץ זָבָת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, אֶלָּא גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם" (במדבר י"ד):

העיני האנשים ההם תנקר וגו'. אֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹלֵחַ לְנַקֵּר אֶת עֵינֵינוּ אִם לֹא נַעֲלֶה אֵלֶיךָ, לֹא נַעֲלֶה:

האנשים ההם. כְּאָדָם הַתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּחֲבֵרוֹ:

בְּרַם לָא לְאַרְעָא עָבְדָא חֲלָב וּדְבָשׁ אַעֵלְתָּנָא וִיהַבְתְּ לָנָא אַחֲסָנַת חַקְלִין וְכַרְמִין הַעֵינֵי גֻבְרַיָא הָאִינוּן תְּשַׁלַח לְעַוָרָא לָא נִסָק

אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש. והטעם שהוצאתנו ממקום טוב ואילו הביאותנו למקום טוב כמוהו ונתת לנו שדה וכרם כאשר היה לנו במצרים ותבקש שררה היינו סובלים רק הסירותנו ממקום טוב משדותינו וכרמנו ולא הביאותנו אל מקום כמוהו ולמה תבקש שררה:

העיני האנשים ההם. טעמו תרצה לנקר עיני האנשים ההם רמז ליוצאים ממצרים כאילו אמר תרצה לנקר העינים שלא תראינה כי זה שעשית לנו נראה הוא לעינים ודרך משל לומר סגורות הן עיני פלוני על כן לא יראה על כן לא נעלה ויש אומרים התרצה להחשיך העינים שלא תראינה כלומר אחיזת עינים אתה עושה לנו לא נעלה ויש אומרים אילו היית מנקר עינינו לא נעלה ואמר האנשים ההם על דרך בני אדם חסרי דעת שלא ירצו לדבר על נפשם בגנאי והנכון בעיני שמלת האנשים ההם רמז לזקנים שהיו עם משה כי כן כתוב וילכו אחריו זקני ישראל:

העיני האנשים ההם תנקר - כסבור אתה שאלו האנשים אשר מתרעמים עליך אין להם עינים לראות המכשול הזה, שמארץ מצרים ארץ טובה העליתנו למות במדבר, כי לא השלמת תנאי שלך להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש, אבל באלו ארבעים שנה ימותו במדבר.

לא נעלה - לפיכך לא נעלה אליך. כלל ופרט וחזר וכלל לא נעלה אמר תחלה ואחר כך פירש למה וחזר וכלל לפיכך - לא נעלה.

העיני האנשים ההם תנקר בתמיהה וכי סבור אתה לנקר עיניהם של קרח וכל עדתו וכי אין להם עינים לראות ולהבין המכשול הזה שמארץ מצרים שהיא טובה העליתנו ולא שלמת לנו מה שהתנית להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש אך אמרת במדבר הזה יתמו ושם ימותו ועוד שהעוית עלינו את הדין ולכך לא נעלה אליך שאין אנו מאמינים אותך בשום הבחנה על זאת.

אַף לֹא אֶל אֶרֶץ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמְרוּ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, מַה מָקוֹם לְהִתְרַעֵם עַל מַדְרֵגָה קְטַנָּה מִמֶּנָּה? וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִשֵּׁב בְּדוֹחַק. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁשְּׁלִילַת הֲלִיכָתָם אֶצְלוֹ לֹא לְצַד גֶּדֶר הָרָעָה שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ שֶׁהוֹצִיאָם לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְצַד הֶעְדֵּר הַטּוֹב הַמֻּבְטָחִים מִמֶּנּוּ לְבַד, וְהוּא אָמְרוֹ אַף לֹא אֶל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אַף לְצַד לֹא אֶל אֶרֶץ וְגוֹ׳, לְטַעַם זֶה לְבַד הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁסִּבְּבָם הַקְרָבַת הַנֶּזֶק.

הַעֵינֵי וְגוֹ׳ לֹא נַעֲלֶה. פֵּרוּשׁ, בּוֹחֲרִים נִקּוּר עֵינֵיהֶם מִמַּעֲלָה אֲשֶׁר יֻבְטְחוּ בָּהּ מִמֶּנּוּ. בָּזֶה גִּלּוּ עֹצֶם הַפְלָגַת הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנוּאָה טוֹבַת הַצַּדִּיק אֶצְלָם יוֹתֵר מִנִּקּוּר עֵינֵיהֶם, לָזֶה חָרָה אַפּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מְאֹד: