התחילו ללמודוישלח משה וגו'. מִכָּאן שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין בְּמַחֲלֹקֶת, שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם לְהַשְׁלִימָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם (סנהדרין ק"י):
לא נעלה. פִּיהֶם הִכְשִׁילָם, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא יְרִידָה:
וּשְׁלַח משֶׁה לְמִקְרֵי לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַאֲמָרוּ לָא נִסָק
לא נעלה. יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה על כן מלת העלו מסביב או מי שילך לעבודת השם או אל המקום הנבחר יקרא עולה:
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם הִנֵּה דָּתָן וַאֲבִירָם הֵם הָיוּ בַּעֲלֵי הַמַּחְלֹקֶת הַזּוֹ כְּקֹרַח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּקַּח קֹרַח וְדָתָן וַאֲבִירָם וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ', שֶׁהֵם הַמַּקְהִילִים אוֹתָם עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וְהִנֵּה מֹשֶׁה דִּבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ וְאָמַר לוֹ עוֹד ״אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ״ (במדבר ט״ז:י״א), כִּי אֵלָיו דִּבֵּר תְּחִלָּה כִּי הוּא הַגָּדוֹל בָּהֶם. וְהִנֵּה הַנּוֹעָדִים הָיוּ עֲדַת דָּתָן וַאֲבִירָם גַּם כֵּן, וּלְכָךְ רָצָה עַתָּה לְדַבֵּר גַּם עִמָּהֶם וּלְהַזְהִירָם עַל עַצְמָם וְעַל כָּל הַנּוֹעָדִים שֶׁהֵם עֲדָתָם, וּלְפַיֵּס אוֹתָם בִּדְבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחוּמִים לְיִשְׂרָאֵל, כִּי דְבָרָיו עִם קֹרַח פִּיּוּס לִבְנֵי לֵוִי לְבַדָּם. וְטַעַם וַיִּשְׁלַח כִּי הָלְכוּ מִלְּפָנָיו בְּדַבְּרוֹ עִם קֹרַח, וְאַחֲרֵי כֵן ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח״ (במדבר ט״ז:ח׳) אֲשֶׁר הָיָה עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְפָנָיו שָׁם, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קֹרַח לֵוִי עוֹמֵד בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה סָמוּךְ לְאֹהֶל מֹשֶׁה, כִּי כָּל זֶה הָיָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כַּאֲשֶׁר אָמַר ״אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר״ (במדבר ט״ז:ט״ז), וְהוּא הַבֹּקֶר שֶׁאָמַר לָהֶם ״בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ״ (במדבר ט״ז:ה׳). וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ דָתָן וַאֲבִירָם נְשִׂיאֵי עֵדָה חֲשׁוּבִים מֵאוֹן בֶּן פֶּלֶת, וְאִם הָיוּ הֵם מִתְרַצִּים אֵלָיו הָיָה אוֹן הוֹלֵךְ אַחַר עֲצָתָם, עַל כֵּן לֹא שָׁלַח אֵלָיו. וְהִנֵּה לֹא בָא וְלֹא הָיָה עִמָּהֶם וְלֹא עִם עֲדַת קֹרַח, כִּי הָלַךְ מִלְּפָנָיו כְּשֶׁהָלְכוּ לָהֶם דָּתָן וַאֲבִירָם כַּאֲשֶׁר נִתְוַכַּח עִם קֹרַח, וְלֹא הוּשַׁב שָׁם, שֶׁכְּבָר חָזַר בּוֹ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ שֶׁהִצִּילַתּוּ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קט), כִּי הִנֵּה הַכָּתוּב לֹא הִזְכִּירוֹ שֶׁנִּבְלַע עִם דָּתָן וַאֲבִירָם, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בְּמַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, כִּי הָיוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מִלְּבַד אַרְבָּעָה הַנִּזְכָּרִים תְּחִלָּה:
ויאמרו לא נעלה - אליך למשפט. לשון עליה, רגיל לומר אצל הליכה אל השופטים: ועלתה יבמתו השערה. ויעלו אליה בני ישראל למשפט. ובעז עלה השער.
לא נעלה גבי דין נופל לשון עליה כמו ועלתה יבמתו השערה ויעלו אליה למשפט ובועז עלה השער.
וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. לְאֵיזוֹ הַר קָרָא לָהֶם לַעֲלוֹת, וּמַהוּ שֶׁאָמְרוּ ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר״. וּבֵאוּר הָעִנְיָן שֶׁמֹּשֶׁה שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם לְדַבֵּר עַל לִבָּם דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וְהֵמָּה חָשְׁדוּ אֶת מֹשֶׁה שֶׁלְּכָךְ שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם לְפִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וְהָעִקָּר בְּמַחֲלֹקֶת זֶה, וְרוֹצֶה מֹשֶׁה לִתֵּן לָהֶם אֵיזוֹ מִנּוּי שֶׁל שְׂרָרָה דֶּרֶךְ שֹׁחַד כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ מִן הַמַּחֲלֹקֶת, וְאָז מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ כֻלָּם. עַל כֵּן הֵשִׁיבוּ לְמֹשֶׁה: ״לֹא נַעֲלֶה״, לֹא נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ שֹׁחַד שׁוּם מַעֲלָה וּשְׂרָרָה. וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר״, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר (דברים טז יט), וְכִי אַתָּה סוֹבֵר לְעַוֵּר עֵינֵינוּ בְּשֹׁחַד זֶה? וּכְדֵי לְתַקֵּן לְשׁוֹן ״הָאֲנָשִׁים הָהֵם״, נִרְאֶה שֶׁלֹּא עַל עַצְמָם אָמְרוּ כֵן אֶלָּא עַל כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתָּם, כִּי אַף אִם אֲנַחְנוּ נִשְׁתּוֹק בַּעֲבוּר שֶׁתִּתֵּן לָנוּ אֵיזוֹ שְׂרָרָה אוֹ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם, מִכָּל מָקוֹם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתָּנוּ כָּל שֶׁכֵּן דְּפַקְרוּ טְפֵי, ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם״ אֲשֶׁר אִתָּנוּ תְּנַקֵּר, שֶׁיִּהְיוּ כָּל כָּךְ עִוְרִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ? לְפִיכָךְ ״לֹא נַעֲלֶה״, לֹא נְקַבֵּל מִמְּךָ שׁוּם שְׂרָרָה וַעֲלִיָּה.
וּמַה שֶׁהִכְנִיסוּ תּוֹךְ סִפּוּר זֶה ״הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ״ וְגוֹ׳, חֲדָא וְעוֹד קָאָמְרוּ: מִתְּחִלָּה אָמְרוּ שֶׁכָּךְ דַּרְכְּךָ שֶׁאַתָּה מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, כִּי כָּךְ הִבְטַחְתָּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְהֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם אֶרֶץ טוֹבָה, וְכָל זֶה עָשִׂיתָ ״כִּי תִשְׁתָּרֵר עָלֵינוּ״, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שְׂרָרָתְךָ עָלֵינוּ, וְלֹא אַתָּה בִּלְבַד אֶלָּא ״גַּם הִשְׁתָּרֵר״ אֲחֵרִים עָלֵינוּ, כְּאַהֲרֹן וְזוּלָתוֹ. אַף אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לֹא הֲבֵאתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם וְגוֹ׳, אָמְרוּ מִמַּה נַּפְשָׁךְ, לָמָּה זֶה אַתָּה שׁוֹלֵחַ אַחֲרֵינוּ, אִם לְהַבְטִיחַ לָנוּ אֵיזוֹ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם כְּשֶׁנָּבֹא לָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, כִּי עֲדַיִן לֹא הֲבֵאתָנוּ שָׁמָּה, וְתִתֵּן לָנוּ עַכְשָׁיו נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם? וְאַף אִם תֹּאמַר שֶׁחֲבֵרֵנוּ לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ, כִּי נְתִינָה זוֹ לְעִתִּים רְחוֹקִים, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ כַּמָּה דְבָרִים בְּגוֹ, הֵן מִצַּד שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲלֶה לָאָרֶץ כִּי כְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה שֶׁנָּמוּת בַּמִּדְבָּר, וְאִם תֹּאמַר שֶׁנְּתִינָה זוֹ תִּהְיֶה לְזַרְעֵנוּ, מִכָּל מָקוֹם מַה כִּשְׁרוֹן לָנוּ בָּזֶה, וְגַם לְזַרְעֵנוּ הַדָּבָר בְּסָפֵק, כִּי מִדַּרְכְּךָ לִהְיוֹת מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְעוֹד, שֶׁהַדָּבָר לֹא בָּא לָעוֹלָם עֲדַיִן. וְאִם תִּרְצֶה לִתֵּן לָנוּ אֵיזוֹ שְׂרָרָה תֵּכֶף וּמִיָּד, יֵשׁ חֲשָׁשָׁא אַחֶרֶת, שֶׁחֲבֵרֵנוּ יַרְגִּישׁוּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ, הַעֵינֵיהֶם תְּנַקֵּר שֶׁלֹּא יִרְאוּ עַיִן בְּעַיִן תַּחְבּוּלָה זוֹ?
וְיֵשׁ אוֹמְרִים נִקּוּר עֵינַיִם זֶה קָאֵי עַל הַצִּרְעָה, שֶׁהִבְטִיחָם שֶׁהַצִּרְעָה יִשְׁלַח ה׳ לִפְנֵיהֶם (שם ז כ) כְּדֵי שֶׁתְּנַקֵּר עֵינֵי הַכְּנַעֲנִים. וְאָמְרוּ, אַף אִם בֶּאֱמֶת יִהְיוּ סוּמִים, מִכָּל מָקוֹם חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ וְלֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״לֹא נַעֲלֶה״.
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא וְגוֹ׳. נִתְחַכֵּם בָּזֶה לְדַבֵּר עִמָּם בְּיִחוּד שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַוַּעַד, אוּלַי יַרְוִיחַ דַּעְתָּם אֶחָד לְאֶחָד, גַּם בְּאֶמְצָעוּת הַחֲשִׁיבוּת אֲשֶׁר הוּא מַחְשִׁיבָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם מִכְּלָלוּת הַנּוֹעָדִים יִתְרַכֵּךְ לִבָּם לְהַטּוֹת אֹזֶן. וְדִקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְזִכְרוֹן מֹשֶׁה וְיִסְמֹךְ עַל זִכְרוֹנוֹ בְּסָמוּךְ, אֶלָּא לְהָעִיר מִי הוּא הַשּׁוֹלֵחַ - מֹשֶׁה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּנְבִיא ה׳ - לִקְרֹא לִשְׁנֵי הֶדְיוֹטוֹת, אוּלַי בָּזֶה יִתְעַשְּׁתוּ לְהַטּוֹת אָזְנָם אֵלָיו.
לֹא נַעֲלֶה וְגוֹ׳ הַמְעַט וְגוֹ׳. אָמְרוֹ לֹא נַעֲלֶה, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁנִּתְחַכֵּם מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת לָהֶם מַעֲלָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּיִחוּד, אָמְרוּ: אֵין אָנוּ חֲפֵצִים בְּמַעֲלָה זוֹ שֶׁאַתָּה מַחְשִׁיב אוֹתָנוּ לִשְׁלֹחַ אַחֲרֵינוּ. גַּם נִתְכַּוְּנוּ בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁשְּׁלִיחוּת זֶה יִהְיֶה לַהֲנָאָתָם לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֵיזֶה כָּבוֹד וּמַעֲלָה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נַעֲלֶה, מוֹאֲסִים הֵם אוֹתָהּ הַמַּעֲלָה אֲשֶׁר תָּבֹא לָהֶם מִמֹּשֶׁה.
וְנָתְנוּ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם, וְאָמְרוּ הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲקָטָן דָּבָר זֶה שֶׁעָשִׂיתָ לָנוּ שֶׁהֶעֱלִיתָנוּ? פֵּרוּשׁ, עָשִׂיתָ לָנוּ הַדָּבָר בְּגֶדֶר הַעֲלָאָה וְכָבוֹד בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהָיָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה יְרִידָה מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ שֶׁהָיִינוּ שָׁם לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, אִם כֵּן מַעֲלוֹתֶיךָ אֵינָם אֶלָּא הַשְׁפָּלוֹת וִירִידוֹת. וְאָמְרוּ כִּי תִשְׂתָּרֵר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֵין טַעַמְךָ בְּכָל הָעִנְיָנִים אֶלָּא לְהִשְׂתָּרֵר, לֹא לְהֵיטִיב לָנוּ. גַּם בִּשְׁלִיחוּת זֶה שֶׁאַתָּה שׁוֹלֵחַ אַחֲרֵינוּ לֹא לְטוֹבָתֵנוּ אַתָּה מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהִשְׂתָּרֵר, וְהוּא אָמְרוֹ גַּם הִשְׂתָּרֵר. גַּם נִתְכַּוְּנוּ בְּכֶפֶל תִשְׂתָּרֵר גַּם הִשְׂתָּרֵר לוֹמַר כִּי שְׂרָרוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הִיא כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת מֵהַשְּׂרָרָה שֶׁהָיְתָה עֲלֵיהֶם קוֹדֶם צֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וְזֶה שִׁעוּר הַדְּבָרִים כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ בְּרִבּוּי הַשְּׂרָרוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ גַּם הִשְׂתָּרֵר. וְאוּלַי שֶׁרָמְזוּ לוֹ גַּם כֵּן שֶׁהוּא חָפֵץ לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר לְהַמְשִׁיךְ הַשְּׂרָרָה שֶׁל עַצְמוֹ, לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ה,כג) כִּי מַלְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לֹא הָיְתָה עוֹמֶדֶת אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, וְלָזֶה אָמְרוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר.