וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃

אספה לי. הֲרֵי תְשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי; וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג') "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"? אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ; וּרְאוּיִים הָיוּ לְכָךְ מִסִּינַי, דִּכְתִיב "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שם כ"ד) - שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְלֹא רָצָה הַקָּבָּ"ה לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תנחומא):

אשר ידעת כי הם וגו'. אוֹתָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ה'), עַתָּה יִתְמַנּוּ בִגְדֻלָּתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָן (עי' ספרי):

ולקחת אתם. קָחֵם בִּדְבָרִים, "אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנִּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם":

והתיצבו שם עמך. כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִנְהֲגוּ בָהֶם גְּדֻלָּה וְכָבוֹד, וְיֹאמְרוּ חֲבִיבִין אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר מִפִּי הַקָּבָּ"ה (שם):

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּנוֹשׁ קֳדָמַי שַׁבְעִין גַבְרָא מִסָבֵי יִשְׂרָאֵל דִי יְדַעַתְּ אֲרֵי אִנוּן סָבֵי עַמָא וְסַרְכוֹהִי וְתַדְבֵּר יָתְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִתְעַתְּדוּן תַּמָן עִמָךְ

אספה לי. מלה זרה ויתכן שהיתה כן בעבור אות הגרון וכן ערכה לפני התיצבה:

ושוטריו. כי יש זקנים שבאו בימים ואינם ראוים להיות שוטרים גם יש שוטרים ואינם זקנים:

אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל - כְּבָר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי שִׁבְעִים אֻמּוֹת הֵן בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְיֵשׁ לְכָל אַחַת וְאַחַת מַזָּל בָּרָקִיעַ וְשַׂר לְמַעְלָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל (י, יג): ״וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס״, וּכְתִיב (שם) אֵצֶל מַלְכֵי פָרַס, וְכֵן ״וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא״ (שם פסוק כ). וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כד, כא): ״יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם״ (מכילתא שירה ב). וְאָמְרוּ (סוכה נה) כִּי פָּרֵי הֶחָג יִרְמְזוּ בָּהֶם, וּבְפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק כד) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשִׁבְעִים מַלְאָכִים הַסּוֹבְבִים כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: ״בּוֹאוּ וּנְבַלְבֵּל לְשׁוֹנָם״. וְלָכֵן הָיָה הַמִּסְפָּר בְּיוֹרְדֵי מִצְרַיִם שִׁבְעִים, וְצִוָּה הַמִּסְפָּר הַזֶּה בְּשׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּסְפָּר הַזֶּה יִכְלֹל כָּל הַדֵּעוֹת בִּהְיוֹתוֹ כּוֹלֵל כָּל הַכֹּחוֹת וְלֹא יִפָּלֵא מֵהֶם כָּל דָּבָר. וְכֵן בְּמַתַּן תּוֹרָה ״וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות כד, א), כִּי רָאוּי בַּמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הַזֶּה שֶׁיִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה כַּאֲשֶׁר הִיא בַּמַּחֲנֶה הָעֶלְיוֹן, כִּי יִשְׂרָאֵל צִבְאוֹת הַשֵּׁם בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אָרוֹן וְכַפֹּרֶת וּמִשְׁכָּן בִּדְמוּת הַמְשַׁמְּשִׁין בַּמָּרוֹם, וְנַעֲשׂוּ הַדְּגָלִים בְּדִמְיוֹן הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר רָאָה יְחֶזְקֵאל לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר הִיא שְׁכִינָה בַּשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה מֹשֶׁה עַל גַּבֵּי שִׁבְעִים זְקֵנִים רֶמֶז לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְקִבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין ב) כִּי כָל סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּבֵית הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשִׁכְנוֹ שָׁם כֵּן יִהְיֶה מִנְיָנָם שִׁבְעִים, וְהַנָּשִׂיא עַל גַּבֵּיהֶם כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְהִנֵּה הֵם שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת בַּשֵּׁם הַגָּדוֹל הַמְפֹרָשׁ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם כְּנֶגֶד הַשָּׂרִים וְהַשֵּׁם הַמְיֻחָד שֶׁהוּא אָדוֹן יָחִיד עַל כֻּלָּם. וְלָזֶה יִרְמֹז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״ (תהלים פב, א), כִּי הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶם לְהַסְכִּים עַל יָדָם. וְאָמַר הַכָּתוּב: ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל״ (שם פסוק ב), יַזְהִיר בָּהֶם אַחֲרֵי שֶׁהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד עִמָּהֶם בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט אֵיךְ לֹא תִירְאוּ מִמֶּנּוּ לְהַטּוֹת הַמִּשְׁפָּט, כְּטַעַם ״הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי״ (ישעיהו סה, ג). וְאוֹמֵר עוֹד (תהלים פב, ו): ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם״, כִּי מִסְפַּרְכֶם כְּמִסְפַּר שָׂרֵי מַעְלָה וְאָדוֹן הַיָּחִיד, וְאָמַרְתִּי שֶׁתֵּשְׁבוּ מוֹשַׁב אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁגּוֹרַשׁ מִמְּקוֹמוֹ הַנִּכְבָּד וּמֵת, כֵּן תִּתְגָּרְשׁוּ מִבֵּית הַשֵּׁם וְתָמוּתוּ, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה הֱיִיתֶם וְתִפְּלוּ מִן הַמַּעֲלָה הַהִיא. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי מִן הָעִנְיָן הַזֶּה בְּסֵדֶר ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים״ (שמות כא, ו):

אספה לי שבעים איש כנגד שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה ושבעים זקנים במתן תורה ושבעים משפחות המנויות בפרשת פנחס ומשם ואילך היתה סנהדרין גדולה שבעים.

אֶסְפָה לִּי וְגוֹ׳ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא אָמַר ״אֶסְפָה לִּי וְגוֹ׳ שִׁבְעִים זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל״, יִרְמֹז לְמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה טו,כא) שֶׁהַשִּׁבְעִים זְקֵנִים שֶׁאָסַף בְּמִצְרַיִם נֶהֶרְגוּ כֻּלָּן עִם חוּר, לָזֶה אָמַר אֵלָיו שֶׁיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אֲחֵרִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר תֵּיבַת לִי שֶׁיִּתְכַּוֵּן בַּדָּבָר לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְעֵהוּ הַשָּׂטָן בְּזָקֵן שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן, וּכְשֶׁיִּהְיֶה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע.

עוֹד נִתְכַּוֵּן שֶׁאֲסִיפָתָם תִּהְיֶה לַה׳, שֶׁיְּקַבְּלוּ הַמִּנּוּי וְהַשְּׂרָרָה מֵה׳ עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא מִמֹּשֶׁה. עוֹד יִרְצֶה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, הֲגַם שֶׁזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים נֶהֶרְגוּ, לֹא יִמְנְעוּ עַצְמָם הֵם מִגֶּשֶׁת אֶל הַמִּנּוּי, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱסָפִים, פֵּרוּשׁ נֶהֱרָגִים, לִי לִשְׁמִי, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים מד:כג) ״כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ״.

זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו. פֵּרוּשׁ, שֶׁהֵם בְּעֵינֵי הָעָם נֶחְשָׁבִים וִיכוֹלִין לִרְדּוֹת בָּהֶם וְיֶחֶרְדוּ לְמַאֲמָרָם, וְהוּא מַאֲמַר וְשֹׁטְרָיו.