׆ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃

ויהי בנסע הארן. עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּכָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קט"ו):

קומה ה'. לְפִי שֶׁהָיָה מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם מַהֲלַךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, הָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר עֲמֹד וְהַמְתֵּן לָנוּ וְאַל תִּתְרַחֵק יוֹתֵר. תַּנְחוּמָא בְּוַיַּקְהֵל:

ויפצו איביך. הַמְכֻנָּסִין:

וינסו משנאיך. אֵלּוּ הָרוֹדְפִים:

משנאיך. אֵלּוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאל, שֶׁכָּל הַשּׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ" (תהלים פ"ג), וּמִי הֵם? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד":

וַהֲוָה בְּמֵטַל אֲרוֹנָא וַאֲמַר משֶׁה אִתְגְלֵי יְיָ וְיִתְבַּדְרוּן סַנְאָיךְ וִיעַרְקוּן בַּעֲלֵּי דְבָבָךְ מִן קֳדָמָךְ

קומה ה'. כדרך בני אדם לעמוד להלחם:

וטעם ויפוצו. כאשר יראו שקמת לעשות מלחמה מיד יפוצו אויביך:

מלת משנאיך. מהבנין הכבד הנוסף והנו"ן קל להקל על הלשון:

ויפוצו וינוסו. כדרך כל הנבואות לכפול במלות משונות כאשר אפרש בפרשת בלעם:

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן - עָשָׂה לוֹ סִימָן מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ. וְלָמָּה כָּתַב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת, כִּדְאִיתָא בְּכָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קטז), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י׳:ל״ה). וְלֹא פֵּרַשׁ לָנוּ הָרַב מַה הַפֻּרְעָנוּת הַזּוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק בָּהּ, כִּי לֹא נִזְכַּר כָּאן בַּכָּתוּב פֻּרְעָנוּת קֹדֶם ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן״. וּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא שָׁם: פֻּרְעָנוּת שְׁנִיָּה ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים״ (במדבר י״א:א׳), פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה דִּכְתִיב ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'" (במדבר י׳:ל״ג), וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה'. וְכָתַב הָרַב בְּפֵרוּשָׁיו שָׁם: בְּתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לְמַסָּעָם הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה הָאסַפְסוּף לְהִתְרַעֵם עַל הַבָּשָׂר כְּדֵי לִמְרֹד בַּה'. וְאֵלּוּ דִּבְרֵי תֵּימַהּ, שֶׁהֲרֵי פֻּרְעָנוּת ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים״ כְּתוּבָה רִאשׁוֹנָה וְשֶׁל תַּאֲוָה שְׁנִיָּה, וּשְׁתֵּיהֶן סְמוּכוֹת. אוּלַי סָבַר הָרַב שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, רָמַז עַל הָרִאשׁוֹנָה בְּאָמְרוֹ "מֵהַר ה'", כִּי שֶׁמָּא מֵעֵת נָסְעָם חָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְהִפְסִיק וְכָתַב אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאַחַר כָּךְ חָזַר לָרִאשׁוֹנָה. וְאֵין בָּזֶה טַעַם אוֹ רֵיחַ. אֲבָל עִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה מָצְאוּ אוֹתוֹ בָּאַגָּדָה, שֶׁנָּסְעוּ מֵהַר סִינַי בְּשִׂמְחָה כְּתִינוֹק הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַסֵּפֶר. אָמְרוּ: שֶׁמָּא יַרְבֶּה וְיִתֵּן לָנוּ מִצְווֹת. וְזֶהוּ ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'״, שֶׁהָיָה מַחֲשַׁבְתָּם לְהַסִּיעַ עַצְמָן מִשָּׁם מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַר ה'. וְזֶהוּ פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה, וְהִפְסִיק שֶׁלֹּא יִהְיוּ שָׁלֹשׁ פֻּרְעָנֻיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, וְנִמְצְאוּ מֻחְזָקִים בְּפֻרְעָנוּת. וְקָרָא הַחֵטְא "פֻּרְעָנוּת" אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֵרַע לָהֶם מִמֶּנּוּ פֻּרְעָנוּת, וְשֶׁמָּא אִלְמָלֵא חֶטְאָם זֶה הָיָה מַכְנִיסָם לָאָרֶץ מִיָּד:

קומה ה' - שהיה אז מסתלקת שכינה מעל הכפורת.

ויהי בנסע הארן תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה נכתבה כאן כדי להפסיק בין ויהי העם כמתאוננים לויסעו מהר ה׳‎ ששניהם פורעניות. והיכן מקומה אמר ר׳‎ יוסי בדגלים, כלומר תכף אחר ונסעו הקהתים נושאי המקדש וגו׳‎ ויהי בנסוע הארון וגו'

ויאמר משה קומה ה' על שם שהענן היה מסתלק מעל המשכן בשעת המסעות.

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (שבת קטז) שֶׁשְּׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ הֵם סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן מָנָה שִׁבְעָה סְפָרִים בַּתּוֹרָה. וְכִי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לֵאמֹר, הֲרֵי עִקַּר הַתּוֹרָה לְמִצְוֹתֶיהָ נִתְּנָה, וּבְסֵפֶר זֶה אֵין רֶמֶז לְשׁוּם מִצְוָה, אֶעֱנֶה אֲנִי חֶלְקִי וְאוֹמַר שֶׁלְמִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה עָשָׂה סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי בְּמִצְוָה זוֹ תָּלוּי קִיּוּם הָעוֹלָם וְגוֹרֵם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סד.): כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה גוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״, מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, וְזֶה שֶׁלֹּא עָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, נִמְצָא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. וְזוֹ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א כז): ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם״ וְגוֹ׳, כְּתִיב (שם א כח): ״וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ״. כָּךְ עָשָׂה סֵפֶר מְיֻחָד מִמִּצְוָה זוֹ, לוֹמַר שֶׁהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. וּמִמֵּילָא יֵדַע כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִהְיוֹת זָהִיר בְּמִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לְמַלֹּאות הַמִּסְפָּר. וּרְאָיָה גְדוֹלָה לִדְבָרֵינוּ מִן פָּרָשַׁת מִתְאוֹנְנִים שֶׁסְּמוּכָה לָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וְגוֹ׳ קוּמָה ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר. וְיִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (עץ חיים שער ל״ב פרק א) שֶׁרָשַׁמְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁטַּעַם הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיְתָה לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַשְּׁבוּיוֹת בִּרְשׁוּת שׁוֹכֵן מִדְבַּר צִיָּה. וְצָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת כִּי הַחִיצוֹנִים יֶשְׁנָם בִּשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: א׳ הוּא בְּחִינַת הַמֵּסִית וְהַמְפַתֶּה לַנִּדְבָּק בּוֹ לְהָרַע וּלְהַשְׁחִית, ב׳ בְּחִינַת הַמַּזִּיק וְהַמְחַבֵּל וְאֵין בְּטִבְעוֹ לְפַתּוֹת. וּבָא הַמַּאֲמָר כָּאן וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן כִּי כְּשֶׁנּוֹסֵעַ וּמִתְדַּבְּקִים בּוֹ כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וּכְשֶׁמִּתְבָּרְרִים נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מִתְפּוֹצְצִים וּמִשְׁתַּבְּרִים הַקְּלִפּוֹת, וְהוּא מַאֲמַר קוּמָה ה׳, וְיָפֻצוּ אוֹיְבֶיךָ שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזוֹת בְּנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה יִתְפּוֹצְצוּ, וַאֲלֵיהֶם רָמַז בְּתֵבַת וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, וּכְנֶגֶד בְּחִינַת הָרַע הַמְפַתֶּה אֶת הָאָדָם אָמַר וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ פֵּרוּשׁ, אוֹתָם בְּחִינוֹת הַמַּשְׂנִיאִים דֶּרֶךְ ה׳ בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם יָנוּסוּ. וְאָמְרוֹ לְשׁוֹן רַבִּים לְצַד הֱיוֹתָם רַבִּים הַמְפַתִּים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּיוֹמָא (יומא סט:) שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרַע שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל זְנוּת וְכוּ׳.

וְכָל זֶה בִּנְסֹעַ, פֵּרוּשׁ בְּדֶרֶךְ נְסִיעָה, וּכְשֶׁהָיָה חוֹנֶה הָיָה אוֹמֵר בְּאֹפֶן אַחֵר, כִּי ה׳ כְּשֶׁחוֹנֶה בְּמָקוֹם אֶחָד יַגִּיד בָּזֶה כִּי הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלֹּא חָנָה שָׁם לֹא הָיָה שָׁם בֵּרוּר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַחֲנוֹת שָׁמָּה וְיַסְפִּיק מַעֲבָר דֶּרֶךְ שָׁם, וּבְמָקוֹם אֲשֶׁר יַחֲנֶה שָׁם יַגִּיד כִּי שָׁם יֵשׁ נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַכֵּב בִּשְׁבִילָם שָׁם. וְעַל זֶה הָיָה מְכַוֵּן מֹשֶׁה וְאוֹמֵר בְּנֻחֹה שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ שֶׁיָּשִׁיב נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה לְקַבֵּץ כָּל הָרְבָבוֹת וַאֲלָפִים הַנִּקְרָאִים יִשְׂרָאֵל כִּי כָל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה יִקָּרְאוּ יִשְׂרָאֵל. וְאוּלַי שֶׁרָמַז בְּתֵבַת אַלְפֵי לְשׁוֹן מַעֲלָה וְרַבָּנוּת, וְתִמְצָא כִּי נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר שָׁבָה ס״מ הָרָשָׁע הָיוּ רַבִּים וְנִכְבָּדִים, וְצֵא וּלְמַד רוּת מִנַּיִן יָצְתָה, וִיכַוֵּן מֹשֶׁה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל לְהִתְעַצֵּם כֹּחַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵזֶר ה׳ לְנַצֵּחַ וּלְבָרֵר כָּל אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַּמָּקוֹם הַהוּא.