עָמוֹס ח׳ · ה׳

דְאָמְרִין אֵימָתַי יִמְטֵי יְרַח עִבּוּרָא וּנְזַבֵּן עִבּוּרָא וּשְׁמִטְתָּא וְנִפְתַּח אוֹצְרִין לְאַזְעָרָא מְכִלְתָּא וּלְאוֹסְפָא עַל סִלְעָא וּלְשַׁקְרָא בְמָזְנְוָן דִנְכִיל:

לאמר - על אוצרי הבר ידבר, אולי תבוא שנת רעב כאשר יעבור זה החדש ולא ירד מטר, אז נמכור הבר ביוקר ויקטינו האיפה שימודו בה הבר, ויגדלו השקל לקחת יותר, והם דברי מרמה באבן ובמאזנים.

לאמר. שהמה אומרים מתי יעבור החודש ר״ל החודש הידוע של הקציר כי בימי הקציר מוצאין העניים לאכול מהלקט והשכח׳ והפאה ואינם קונים תבואה למאכלם:

ונשבירה שבר. כשיעבור החדש לא ימצאו מה לאכול ואז נמכור להם התבואה כפי אות נפשינו:

והשבת. מלת מתי יעבור משמשת בשתים כאלו אמר מתי יעבור השבת הוא שנת השמיטה כי אז מתפרנסי׳ העניים מתבואת הארץ מן המופקר ואינם קונים תבואה למאכלם:

ונפתחה בר. כשיעבור השבת אז נפתח אוצרות התבואה:

להקטין איפה. ר״ל לא נמכר באמת ובמשפט כ״א נעסוק לרמותם להקטין מדת האיפה ולהגדיל משקל השקל לעות עוד כף המאזנים לעשות מרמה להכריע למטה את הכף שבו אבן המשקל למען יהא נראה שהכסף חסר הרבה:

מאזני מרמה. לפי שמאזני משקל שלהם היו עשויות באופן שיכולים להכריע את הכף למה שהם רוצים לכן קראם מאזני מרמה:

ונשבירה. מוכר התבואה נקרא משביר כמו המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ״ב:ו׳) שבר כן תקרא התבואה וכן נאמר שבר רעבון בתיכם (שם מ״ג) וזהו לפי ששוברת הרעב על דרך ישברו פראים צמאם (תהילים ק״ד:י״א):

והשבת. כן תקרא שנת השמטה כמ״ש ובשנה השביעית שבת וגו׳ (ויקרא כ״ה:ד׳):

בר. תבואה כמו לשבור בר (בראשית מ״ב):

איפה. שם מדה בת ג׳ סאים:

ולעות. ענין עקום ודבר שאינו ראוי והוא מל׳ עון:

לאמר נגד השואפים אביון שהאביון אין לו שדה, וכל פרנסתו מלקט שכחה ופאה, הם אומרים מתי יעבר החדש שהוא חדש הקציר שבו מתפרנסים ממתנת עניים, או שפירוש מתי יהיה החדש מעובר שיעבור ניסן מזמנו שאז קציר השעורים מתאחר מפני העומר ויחסר להאביון מזונו, ואז נשבירה שבר ביוקר, ומתי יבא השבת שהיא שנת השמטה וזה נגד מ"ש ולשבית עניי ארץ, שהעני שיש לו שדה הם מצפים על שנת השמטה שאז אין לו תבואת שדהו ואז ונפתחה אוצרות בר וניקר את השער, ואז נמכור כפי חפצנו, ויהיה האונאה בג' דברים, א] להקטין את האיפה, ב] להגדיל את השקל, ג] לעות מאזני מרמה שהוא אונאת המשקל ע"י המאזנים: