כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וַתֹּ֙אכַל֙ אֶת־תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָכְלָ֖ה אֶת־הַחֵֽלֶק׃

כִּדְנַן אַחְזְיַנַי יְיָ אֱלֹהִים וְהָא עֲתִיד לְמִדַן בְּאֶשְׁתָּא יְיָ אֱלֹהִים וַאֲכָלַת יַת תְּהוֹם רַבָּא וְשַׁצִיאַת יַת אַחְסַנְתָּא:

כה, באש - כמשמעו. לדין את העולם באש, כדרך כי באש ה' נשפט או שיחזק החום, כאילו הוא שורף באש ולא ירד מלקוש.

ואכלה את החלק - חלקת השדה וזהו שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור.

קורא לריב באש וגו׳. ה׳ היה קורא למלאכי מרום שהם יריבו עם ישראל בהבאת אש ר״ל להביא עליהם חום רב שורף כאש:

ותאכל. נדמה לי כאלו שרפה והובישה את מי התהום וכאלו שרפה את צמח קבוצת השדות:

תהום. עומק המים:

רבה. גדולה בעומק:

החלק. כן יקרא השדה וכן חלקה אחת תמטר (לעיל ד׳):

כה הראני ה', הראה לו שני גזרות האחרונים שהם דבר וחרב, וצייר את הגזרה שקורא לריב באש, שהחרב והדבר נדמו כאש אוכלת במחנה, וכמש"ש ותהיה כאוד מוצל משריפה, ותאכל את תהום רבה שמבואר שם שתחלה אכלה את היורדים למצרים לעזרה כמ"ש שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם, שמצרים עמוקה כתהום נגד א"י, וגם שהליכתם למצרים יכנה הנביא בל' ותשפילי עד שאול (ישעיהו נ״ז:ט׳), ואח"כ ואכלה את החלק שמשם בא הדבר והחרב לא"י כמבואר למעלה שא"י הוא חלקם ונחלתם: