עָמוֹס ז׳ · ט״ז

וּכְעַן קַבֵּל פִּתְגָמָא דַייָ אַתְּ אֲמַרְתְּ לָא תִּתְנַבֵּי בִּשְׁמָא דַיְיָָ עַל יִשְׂרָאֵל וְלָא תַלֵיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:

תטיף - כמו מדבר ברמז. וכמוהו: והיה מטיף לעם הזה.

ועתה. כאומר הואיל ואין לי צורך אל שכר הנבואה עתה שמע דבר ה׳ עם כי אין מקום לקבל ממך שכר על הנבואה ההיא:

תטיף. הוא מל׳ נטיפה והזלה ומושאל מענין הדבור וכן הטף אל דרום (יחזקאל כ״א:ב׳):

ועתה שמע דבר ה', אולם עתה נאמרה לו נבואה חדשה שלא נבא מקודם, והוא שישראל גלה יגלה מעל אדמתו, וז"ש עתה שמע כי זה נבואה שנתחדשה לי עתה לא ידעתיה מקודם, אתה אומר לא תנבא על ישראל שלא אנבא נבואה עתידה מהעתיד לבא עליהם, וגם אם כונתך רק להוכיחם ולהחזירם למוטב לא תטיף (הטפה קטנה מנבואה) מצד שהם בית ישחק וישחקו וילעגו על תוכחתך: