וַיַּ֤עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אֲמַצְיָ֔ה לֹא־נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן־נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּי־בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים׃

וַאֲתֵיב עָמוֹס וַאֲמַר לַאֲמַצְיָה לָא נְבִיָא אֲנָא וְלָא בַר נְבִיָא אֲנָא אֲרֵי מָרֵי גֵיתֵי אֲנָא וְשִׁקְמִין אִית לִי בַשְׁפֶלְתָּא מִן קֳדָם חוֹבֵי עַמָא יִשְׂרָאֵל אֲנָא מַסְגִיף נַפְשִׁי:

ויען - אמר רבי משה הפרסי: לא הייתי נביא השם ולא בן נביא כי שומר בקר או חורש בבקר הייתי ובעבור שהזכיר מאחרי הצאן יורה כי היה רועה כאשר הזכיר בנוקדים.

לא נביא אנכי. ר״ל אני לא הכנתי עצמי לנבואה ולא נתעסקתי בלמודה לשתחשוב שאני מקבל שכר על הנבואה ובעבור השכר הכנתי עצמי לה:

ולא בן נביא אנכי. וכאומר ולא ראיתי ג״כ מאבי קבלת שכר נבואה והוא ענין מליצה והרחבה:

כי בוקר אנכי. אני בעל בקר ואינני צריך לשכר ואני כל היום מערבב שקמים עם דברים אחרים למאכל הבקרים ואין אני עוסק בהכנת הנבואה ולמודה:

בוקר. מל׳ בקר:

ובולס. ענין בלילה וערבוב ובדרז״ל שכן עני אוכל פתו מעיסה בלוסה (שבת עו):

שקמים. שם מין ממיני התאנים וכן ושקמותם בחנמל (תהלים ע״ח):

ויען עמוס, לא נביא אנכי, ר"ל בל תחשוב שאני מנבא בעבור הנבואה שאני רוצה שיהיה לי שם בין הנביאים, כי לא נביא אנכי ולא בן נביא, ר"ל שאין זה אומנותי ולא אומנות אבותי, וכן בל תחשוב שאנבא בעבור לחם כי יש לי פרנסה בלא זה, כי בוקר אנכי ויש לי בקר רב ומקנה, ואני בולס שקמים ויש לי יער צומח עצים, ואיני צריך ללחם: