עָמוֹס ו׳ · ד׳

דְשָׁכְבִין עַל עַרְסָן דִמְכַבְּשָׁן בְּשֵׁן דְפִיל וְעוּמְקִין עַל עַרְסֵיהוֹן וְאָכְלִין פַּטִימִין מֵעָנָא וְעֶגְלִין מִגוֹ רְבַקָא:

השוכבים, וסרוחים - מגזרת וסרח העודף והוא שם התואר, כמו עצומים כדרך מתפשטים כמו שמת"י.

השוכבים. הם המתענגים לשכוב על מטות שן:

וסרוחים. על מטותם פרשו סדינים ארוכים ורחבים עודפים באורך וברוחב על המטה לכבוד ולתפארת:

כרים מצאן. מן הצאן יבררו את הכרים לאכילתם:

מתוך מרבק. ממקום שנתפטמו שמה:

שן. הוא שן הפיל:

וסרוחים. ענין עודף ויתרון וכן סרוחי טבולים (יחזקאל כג):

ערשותם. מטתם כמו ערש יצועי (תהלים קלב):

כרים. כבשים שמנים וכן שלחו כר (ישעיה טז):

מרבק. הוא הדיר שמפטמים שם העגלים וכן ולאשה עגל מרבק (ש״א כח):

השוכבים על מטות שן, המטה עשויה לנטות עליה בין ביום ובין בלילה, והערש הוא מיוחד למשכב נשים וקטנים וחולים ומעונגים בלילה, הם שכבו על מטות שן, ועל ערשותם המיוחד למשכבי אשה שוכבים סרוחים היינו זונות סרוחות המסריחים בשכבת זרע, וכמ"ש חז"ל שמסריחים את ערשותם בש"ז שאינו שלהם, והם יתפנקו במאכלות ערבים זוללים וסובאים עם הזונות שלהם, שאוכלים את הכרים מצאן היינו צאן השמנות, ואת עגלים שלוקחים מתוך מרבק ששם העגלים מפוטמים ושמנים: