עָמוֹס ו׳ · י״ב

הֲיִרְהֲטוּן בְּכֵיפָא סוּסְוָן אִם יִתְרְדֵי בְתוֹרַיָא אֲרֵי הֲפַכְתּוּן לְרֵישׁ חִוְיָן בִּישִׁין דִינָא וּפְרִי זְכוּתָא לְגִידִין:

הירוצון - רוכבי סוסים בסלע.

אם יחרוש - החורש הסלע בבקרים, הטעם כי תשנו במנהג.

כי הפכתם - המשפט שהוא מתוק לרוש ושוה הוא בוי"ו או באל"ף.

הירוצון. וכי אפשר לסוסים לרוץ במקום הסלע כי הלא יהלמו וישברו עקבותם וכן האם אפשר שיחרוש אדם בסלע עם הבקרים הלא בזה יאבד ויפסיד את הבקרים ר״ל וכי אפשר לשנות דבר הראוי הלא המשנה לא ירויח כ״א יפסיד:

כי הפכתם. כאומר הלא כן מעשיכם לשנות דבר הראוי כי משפט התורה הפכתם לראש המר ר״ל לקחתם תמורתו חוק העכו״ם:

ופרי צדקה. ר״ל מצות התורה הפכתם לקחת תמורת׳ את הלענה הוא עבודת הפסל וכפל הדבר במ״ש וכאומר הואיל ושניתם דבר הראוי לכן יגיע לכם ההפסד:

הירוצון. מל׳ ריצה ורדיפה:

לראש. ללענה מיני עשבים מרים כמו פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז):

הירצון בסלע סוסים, הסלע שהוא ההר הקשה והחד הסלעיי אינו ראוי למאומה, שא"א לעשות עליו דרך סלולה שירוצון בו סוסים בעת מלחמת, וכן אינו ראוי לחרוש עליו בבקרים לעשות בו שדי תבואה, וזה משל אם על ארצם שנעשית כסלע וצור החלמיש ולא יוכלו ללחום בו ביום קרב להנצל מן החרב ולא לזרוע בו תבואה להנצל מן הרעב (וכן ירמוז על לבבם שנעשה כסלע ולא יוכלו לעמוד במלחמת היצר, ולא לקבל זרע המוסר והדעת). ומבאר כי תנאי נצחון המלחמה הוא אם יעשו משפט בין אדם לחברו כמו שנזכר ביהושפט דה"ב (סי' י"ט וסי' כ') שכאשר העמיד שופטים בכל עיר ועיר נצח את איוביו מסביב, וכמ"ש חז"ל חרב בא לעולם על עוות הדין, ואתם הפכתם לראש משפט תחת שהמשפט ימתיק כל מרורות, ובקיבוץ המדיני יחיו חיים ערבים אם יש משפט בין אדם לחברו. הפכתם אותו למרורות. ותנאי הזריעה ושיצמחו שדי תבואות הוא הצדקה בין אדם למקום, שעי"ז ישגיח ה' עליהם ויתן מטר ארצם בעתו, ואתם הפכתם פרי צדקה ללענה שתעשו הפך הצדקה לעבוד ע"ז ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה תשאה שממה: