הַהֹפְכִ֥ים לְלַעֲנָ֖ה מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה לָאָ֥רֶץ הִנִּֽיחוּ׃

דְהָפְכִין לְגִידָה דִינָא וּזְכוּתָא לְאַרְעָא רָטָשׁוּ:

ההופכים - המלכים הם השופטים.

וצדקה לארץ הניחו - לעשותה. ויפת אמר: הניחוה לאנשי הארץ ואיך שכחו השם שהוא.

ההופכים. אשר הם מהפכים משפט התורה המתוק כדבש לקחת תמורתו את העגל המרה כלענה:

לארץ הניחו. משפילים הצדק׳ עדי ארץ:

ללענה. שם עשב מר:

ההופכים, אמר עוד סבה למה שנפלו באין מקים, מצד שהם הופכים ללענה משפט, שא"א שיתקיימו ישראל רק ע"י משפט וצדקה, שמשפט כולל המצות שבין אדם לחברו, וצדקה כוללת המצות שבין אדם למקום, והם הענבים אשר קוה ה' מן הכרם אשר נטע בקרן בן שמן כמ"ש (ישעיה סי' ה'), והמשפט הוא מתהלך בארץ לשמור את החיים המדינים שיחיו חיים מתוקים וערבים לשמור את הקבוץ מעושק וגזל ושיחיו בנחת ושלוה והם הופכים ללענה משפט, והצדקה היא תשא כנף לשמים למצוא ע"י אושר הנפש באשר היא בת אלהים רוחנית אלהית, והם הניחו צדקה לארץ, שהיא אצלם כדבר ארצי חומרי בלתי נחשב לכלום באשר לא יאמינו בנצחיות הנפש ובקדושתה: