לָ֠כֵ֠ן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֲדֹנָ֔י בְּכׇל־רְחֹב֣וֹת מִסְפֵּ֔ד וּבְכׇל־חוּצ֖וֹת יֹאמְר֣וּ הוֹ־ה֑וֹ וְקָרְא֤וּ אִכָּר֙ אֶל־אֵ֔בֶל וּמִסְפֵּ֖ד אֶל־י֥וֹדְעֵי נֶֽהִי׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת יְיָ בְּכָל רְחוֹבַיָא מִסְפְּדָא וּבְכָל שׁוּקַיָא יֵימְרוּן וַי וַי וִיעָרְעוּן אִכָּר לְאֵבָל וְעָבַד מִסְפְּדָא לִדְיָרְעֵי אִלְיָא:

לכן - אם לא תשמעו תבוא עליכם הרעה בכל רחובות מספד יהיה.

הו הו - חסר יו"ד, כמו הוי.

וקראו אכר אל אבל - כי לא יקצרו מה שזרעו כאשר לא ישתו יין כרמיהם, על כן.

לכן. ר״ל הואיל ולא כן עשיתם לכן כה אמר וגו׳:

מספד. יהיה מספד:

וקראו איכר. יקראו אל האיכר להתאבל על מלאכתו שהיתה בחנם:

ומספד. ובמספד יקראו אל יודעי נהי שהם יעוררו המספד:

חוצות. שווקים:

הו הו. כמו הוי הוי והוא ענין צעקת יללה:

אכר. כן יקרא העושה מלאכת השדה וכן הובישו אכרים (יואל א):

נהי. ענין קינה ויללה:

(טז-יז) לכן כה אמר ה', אחר שאינכם שבים אל ה', בכל רחובות מספד כי אעבר בקרבך, וזה הוצעה למ"ש הוי המתאוים את יום ה', שהיה מקובל ביניהם מן הנביאים שיש יום מוכן לה' שיתגלה ה' בכבודו להעניש את העמים שהרעו לישראל, הנקרא יום ה' הגדול והנורא, ושאז יוושעו ישראל תשועת עולמים, וכבר נבא יואל (סי' ג') השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיו ישראל מתאוים ומצפים שיבא היום ההוא, שיעבור ה' בקרבם כי אז יוריד את כל הגוים אל עמק יהושפט וישפוט אותם על הרע שעשו לישראל, אמר להם הנביא שהם טועים בדבר, כי יום ה' שיבא לטובת ישראל יהיה בעת שיהיו ישראל שלמים וצדיקים וראוים לתשועה, אבל יום ה' שיבא עתה שיעבור ה' בקרבם יהיה להם יום חשך ואפלה, כי יעבור בקרבם לכלותם ולהגלותם, (ע"ד ועבר ה' לנגוף את מצרים), וז"ש שעתה כי אעבר בקרבך יהיה בכל רחובות מספד, והרחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים ששם מתאספים העם והחוצות הם מקומות הצרים שאחורי הבתים ששם אין נמצאים רק בני המבוי והחצר שהוא הנשים והטף, ומציין שבהרחוב יתאספו כולם לספוד, והנשים והטף שיעמדו בחוצות יענו על ההספד הו הו. וקראו אכר אל אבל, כי היה הדרך להספיד תחלה ואח"כ לעשות אבל, כמ"ש ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ובימי האבל בטלים ממלאכה וע"כ האכרים עובדי האדמה לא היו משתתפים עם אבל העם לבל יתבטלו ממלאכתם שבשדה, אבל אל אבל זה יקראו גם את האכר, כי בל"ז האדמה תשאה שממה ולא יהיה להם מלאכה בשדה, וקראו מספד אל יודעי נהי לבעבור המספד יקראו למי שיודעים להרים קול מר בלשון הי והוי להגדיל מרירות ההספד, וגם בכל כרמים יהיה מספד תחת שעד עתה היו חוגגים בכרמים ושמחים וחולים במחולות, וכ"ז יהיה בעת כי אעבר בקרבך: