הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֮ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

מְחִיתִי יַתְכוֹן בְּשִׁדְפָנָא וּבְיַרְקָנָא סַגְיוּת גַנֵיכוֹן וְכַרְמֵיכוֹן וְתֵינֵיכוֹן וְזֵיתֵיכוֹן אָכְלָא זַחֲלָא וְלָא תַבְתּוּן לְפוְּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

הכיתי - השדפון בשבלים כמו: שדופות קדים מכה בהם, שמוריקות השבלים.

הרבות. מרבית פרי גנותיכם וגו׳ אכל ארבה ולא קבלתם הנאה ממרבית הפירות:

בשדפון. הוא לקיות הזרע בשבלים ע״י הרוח:

ובירקון. בעבור מרבית היובש נהפכים השבלים למראה ירוק ונפסדים כמו יככה וגו׳ ובשדפון ובירקון (דברים כח):

הרבות. מל׳ רבוי:

גנותיכם. מל׳ גן:

הגזם. מין ארבה:

הכיתי, לכן תקע בשופר פעם שלישית והביא רעב יותר קשה שהכה את התבואה בשדפון ובירקון, ואת פרי העץ אכל הגזם ולא שבתם עדי, ועם לא יחרדו: