אִם־יִתָּקַ֤ע שׁוֹפָר֙ בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶחֱרָ֑דוּ אִם־תִּֽהְיֶ֤ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַיהֹוָ֖ה לֹ֥א עָשָֽׂה׃

אִם יִתְקַע שׁוֹפָרָא בְּקַרְתָּא בְּלָא זִמְנֵיהּ וְעַמָא דִי בָהּ לָא יְזוּעוּן אִם תְּהֵי בִישְׁתָא בְּקַרְתָּא וּמִן קֳדָם יְיָ לָא אִתְעַבְּדָת:

אם - כבר הזכיר יחזקאל דבר הצופה, כי הנביא דומה לו והטעם איך לא תחרדו מדברי הנביא, או תחשבו כי יש רעה באה לעיר אם אני לא גזרתי להיותה, וזהו: וה' לא עשה, כי גם השם לא יעשה רעה עד שיגלה סודו להודיעכם על יד הנביא, אולי תשובו מדרכיכם הרעים, על דרך: רגע אדבר על גוי וממלכה והנה משאגת האריה יחרד כל שומע ואף כי כאשר אתן קולי ואדבר אל הנביא, איך לא יפחד ממנו למלאת אשר צויתיו.

אם יתקע. בעת המלחמה מעמידים הצופה לראות אם בא האויב וכאשר יבוא יתקע בשופר להזהיר את העם ואמר האם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו הלא בודאי למאד יחרדו:

אם תהיה רעה בעיר וה׳ לא עשה. ר״ל כמו שכל אלו הדברי׳ הנזכרים א״א שיהיו בזולת הדבר הראוי לכל אחד ואחד כן א״א שתהיה רעה בעיר במקרה וה׳ לא עשהו בגמול המעשה:

אם יתקע. האם יתקע ותחסר ה״א התימה וכן אם תהיה:

היתקע. (הקדמה רביעית), אם יתקע שופר בעיר שהשופר הוא סימן שחרב באה על הארץ או שאר צרות הבאות, הכי אפשר שעם לא יחרדו הלא ודאי יחרדו ויפחדו מן הצרה הבאה ויבקשו תחבולות להנצל ממנה, וזה הוצעה אל מה שיאמר בסי' ד' מן פסוק ד' עד סוף הפרשה, שה' תקע בשופר ע"י נביאיו להזהירם מן הצרות המתרגשות לבא עליהם שהם רעב וארבה ודבר וחרב והם לא חרדו ולא שבו אל ה', שע"י כן ינצלו מן הצרה, והם תלו כל הרעות במקרה וע"ז משיב אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה, ואחר שכל הרעות יוצאות מגזרת ה' מדוע העם לא שב עד המכהו: