וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ׃

וַאֲחִיד קַשְׁתָּא לָא יְקוּם וּדְקַלִיל בְּרִגְלֵיה לָא יִשְׁתֵּיזֵיב וּרְכִיב סוּסַיָא לָא יְשֵׁיזֵיב נַפְשֵׁיהּ:

ותפש - טעם לא יעמוד כי הכל יפחד לגעת אליו.

וקל ברגליו - ורוכב לאות, כי הקל הוא הסוס וכתיב: על קל נרכב.

לא יעמוד. רצה לומר לא יעמוד על עמדו בקשרי המלחמה כי ירך לבבו וינוס לנפשו:

לא ימלט נפשו. ע״י מרוצת הסוס:

ותופש. ענין אחוזה:

ותופש, והגם שלפעמים יעמדו המורים בקשת לעכב בפני האויב מעט זמן עד שבתוך כך ינוס הקל ברגליו, אבל עתה תופש הקשת לא יעמד כלל רק יברח תכף, ועי"כ קל ברגליו לא ימלט, ר"ל שהתופש קשת לא ימלט ע"י עמידתו נגד האויב את הקל ברגליו, שיהיה לו זמן לברוח, כי לא יעמוד כלל. וגם רוכב הסוס לא ימלט נפשו, הגם שלהם הניסה קלה יותר: