וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּחוֹמַ֣ת רַבָּ֔ה וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ בִּתְרוּעָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֔ה בְּסַ֖עַר בְּי֥וֹם סוּפָֽה׃

וְאַדְלֵיק אֶשְׁתָּא בְּשׁוּרֵי רַבָּה וּתְשֵׁיצֵי בִּרְנְיָתָהָא בְּיַבָּבָא בְּיוֹמָא דִקְרָבָא בְּעַלְעוֹל בְּיוֹם רוּח:

בתרועה וגו׳. בעת יריע האויב עליהם ביום המלחמה:

בסער. בסערת האויב אשר יבוא:

ביום סופה. הוא יום המלחמה וכפל הדבר במ״ש:

והצתי. מל׳ הצתה והדלקה:

בסער. מל׳ רוח סערה ואמר בדרך שאלה על התגברות האויב:

סופה. רוח סופה:

והצתי, יצית בם אש מלחמה וההצתה היא התבערה הנעשית בפעם אחד סביב סביב, כי האש התפשט בכל בני עמון, וכן אמר ירמיה ובנותיה באש תצתנה, וזה יהיה בתרועה ביום מלחמה, וכן לשון זה בירמיה שם, ומפני שעבודת מלכם היה עבודת האש אמר שהאש לא יהיה ממלכם, כי: