פסקי תוספות על מסכת זבחים דף ט׳ עמוד א

זנתה תחת בעלה אם (לא) ירצה הבעל לא יגרשנה אלא [לא] תשמשנו: ד"ה סתם: דף ב ע"ב

בשיש ריבוי משמעות הוא שני דברים התם אמר שקולים הם ויבאו שניהם: ד"ה שקולים: דף ד ע"ב

מומר לעבודת כוכבים בפעם א' לא הוי מומר לאסר בשחיטה:

הגיע זמן מנחה כמו שעה שביעית יתפלל מנחה ואח"כ מוסף אבל לא הגיע והקדים מנחה למוסף יצא אבל לכתחילה לא וביום הכיפורים צריך ליזהר שלא יאחר מוספים עד חצות שאז היה צריך להקדים מנחה מיהו לא נהנו העולם כן אלא ההולך לסעודה גדולה וצריך להתפלל שניהם קודם שיאכל יקדים של מנחה אבל ביום הכיפורים יקדים מוסף למנחה:

אין ישיבה בעזרה היינו שלא לצורך עבודה אבל אכילת קדשי קדשים מיושב: ד"ה אתיא: דף טו ע"ב

צריך ליזהר שלא לדון על פי עדות דמיושב ובגט אשה צריך ליזהר יותר ובירושלמי משמע דבדיעבד כשר: ד"ה מה ליושב: דף טז:

דיני נפשות אפילו מלך ואפילו ת"ח בעל דין בעמידה. בחליצה תלמיד חכם יכולין להשיבו: ד"ה מיושב:

כהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה ותלוי במלך ואחיו הכהנים: ד"ה הג"ה כהן גדול: דף יח:

דקדק רבינו אפרים דקנבוס שאנו קורין הנ"ף הוא פשתן ואין נראה לרבינו תם: ד"ה ואימא: ע"ב

מגבעת מכסה כל הראש ומצנפת מכסה מקצתו שכלפי עורף:

צריך ליזהר כשקורא בתורה שלא לסמוך עצמו אלא יעמוד: ד"ה עמידה: דף יט ע"ב

(כשיש) כן [של כיור] יש לו תוך כמין תיבה הפרוצה למעלה והכיור יושב עליו ורש"י פירש כעין יורה כפויה על פיהו נפחתו שוליה: ד"ה ק"ו: דף כב:

אין להטביל מחטין וצינורות ברביעית דהא בטלה רביעית: ד"ה לרביעית:

טיט הנרוק משלים למקוה ואין מטבילין בו: ד"ה למעוטי:

מים סרוחים משתית בהמה בקרקע במקוה כשרים אבל המעורבין בטיט לא: ד"ה אפילו:

נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו במי פירות אבל שאובין כשר לעולם: ד"ה נתן:

ערל בכל מקום פירש רש"י שמתו אחיו מחמת מילה ור"ת פירש מומר לערלות אין מומר: ד"ה ערל. ע"ב

אין מקדשין הרצפה אלא בשירי מנחה ולא בשירי תודות: ד"ה הואיל: דף כד:

כרך סודר סביב הלולב ונטלו כעין צבת יצא כרך ידו בסודר ונטלו לא יצא: ד"ה הואיל:

דם האיברים בלאו ושלא פירש מותר. ד"ה ש"מ: דף כו:

נשים שוחטות. שחט ולא בירך וערום ששחט כשר: ד"ה שהשחיטה: דף לא ע"ב:

החיל אין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסים שם. עזרת נשים אורכה מאה ושלשים וחמש. נטמא בפנים לא גזרו לצאת. גגין ועליות לא נתקדשו ושאר מקומות שאין דרך שם כניסה ויציאה לעזרה לא גזרו על טומאה: ד"ה ובטמאים:

בקרא לא כתיב לטוטפות אלא ולטטפת: ד"ה לטוטפות: דף לז ע"ב:

אין גורעין ומוסיפין באמצע התיבה: בא"ד:

דבר הלמד בהיקש או בקל וחומר חוזר ומלמד בקל וחומר: ד"ה ואתא: דף מא:

אין דרך לפסוק הילכתא למשיחא (וגם) במקום שעושה איסור. ד"ה הלכתא: דף מה:

דבר הניתר לטהורים אין בו מעילה ובאימוריהם ובעולה יש מעילה ובקדשי בדק הבית: ד"ה רואה:

סכין הוי כלי שרת. שחט בצפון מקלח הדם בכלי שבדרום: ד"ה איזהו. ד' מז:

חטאת מצוה להביא בסלע אך בפרוטה יצא: ד"ה וחטאת: ד' מט

דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ולא בגזירה שוה (וזהו מפורש בגמרא) ע"ב:

דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בג"ש בקל וחומר והיקש מלמד בקל וחומר: (גם זה מפורש בגמרא):

אין מעבירין על המצות כשיש שתי מצות לפניו עבורי דרעא: ד"ה אשר: ד' נא:

אכילה מצה אחר חצות לא יצא: ד"ה להרחיק: דף נז ע"ב

קדושת הארץ בטלה קדושת הבית לא בטלה: ד"ה מאי קסבר: דף ס ע"ב:

חטאת העוף קודם הזאה אסור לחתוך הסימנים לשנים לכ"ע וגם אחר הזאה לתנא קמא: ד"ה וראב"ש: דף סה ע"ב:

שתי הסגרות שלשה עשרה ימים ויום שביעי עולה לכאן ולכאן: ד"ה ק"ו: דף סט ע"ב:

אין אדם נהרג על פי עצמו אפילו אמר נגמר דיני בבית דין פלוני ובקנס כי האי גוונא חייב: ד"ה על פי: דף ע"א:

בריה לא הוי אלא כעין גיד הנשה דכי אמר לא תאכל אפי' כל שהוא משמע וכן עוף טמא ולא נבילה: ד"ה וליבטלו: דף עב:

ערלה שנתערב ידלק ולא ימכר לעובד כוכבים חוץ מן האיסור כמו ביין נסך: ד"ה כולן: ע"ב

דבר התופס דמיו בפיו כעבודת כוכבים אמרינן ביה יוליך הנאה לים המלח מה שאין כן בערלה. בא"ד:

קבוע שפירש אחד בפנינו אסור אבל פי' כבר אפילו נמצא ביד עובד כוכבים אמרינן מרובא פריש: ד"ה ונכבשינהו: דף עג ע"ב:

טבעת עבודת כוכבים שנתערבה ונפלה אחד מהן לים הגדול הותרו כולן ודוקא נפלה לים הגדול אבל הפילה אפילו שוגג לא ודוקא לים הגדול אבל פירשה לא מיקרי קבוע אלא במקום שאיסור ידוע במקומו כעין עשרה חנויות אבל דבר המתערב לא אלא מדרבנן. ד"ה אלא:

נתערבו באחרות ואחרות באחרות לא מיקרו בהכי ספק ספיקא: ד"ה פירש: דף עד:

עבודת כוכבים שנתערבה יוליך הנאה לים המלח: ד"ה ואב"א: ע"ב:

תמורת בכור אין ניתנה לכהן אלא נאכלת במום לבעלים. דבר שאינו מתנות כהונה אין צריך לאכול בגדולה בחרדל וצלי. ד"ה בכור: דף עה ע"ב:

מום עובר מרצה: ד"ה הא: דף עז ע"ב:

לא אמרינן ראשון בטל כשנתערב בשפע הרבה. ד"ה רואין:

לא שייך התראת ספק אלא בשני דברים ואיזה ספק אסור: ד"ה הפיגול: דף עח:

טעם כעיקר דאורייתא ה"ג פי' ר"ת: ד"ה איסור: דף עט:

עובד כוכבים ששתה מכוס יין מדיחו שלשה פעמים בשל חרס ובעץ ובכסף סגי בחד זימנא: ד"ה שלישי. ע"ב:

מין במינו בטל: ד"ה ראב"י:

עצמות קדשים כמו ראשי כנפים והסחוסין כנסן לאכול הבשר אסור השליכן מותר וכן גרעיני תמרה שאר עצמותיהן קודם זריקה אסור ואחר זריקה מותר: ד"ה ופליגא: דף פו:

תרומת הדשן ביום הכיפורים לא היתה בכהן גדול ומקדימין העבודות משום חולשא דכה"ג: ד"ה משום: ע"ב:

בגדי כהונה לא מכפרי אגופי עבירה עצמה אלא אמרצה מעות מידו לידה להסתכל בה והמסתכל בעקיבה ובני עלי ששהו קיניהן ועל העוסק ומלוה בריבית דדמי לשפיכת דמים דנוטל נשמתו והמנאפים ביד: ד"ה מכפרים: דף פ"ח ע"ב:

מתנות כהונה נאכלין צלי החפץ בכך אבל אי בעי מבושל הכי נמי דיכול לשנות:

היו שותין מבע"י וקדש עליהם היום אין אומרים בפה"ג:

מותר להפיס מורסא בשבת להוציא ליחה: ד"ה במלאכה: דף צב:

לא יעביר מי חטאת בירדן קודם קידוש אבל לאחר קידוש [שנטמאו] מטהרין: ד"ה מי: דף צג:

נדה מערמת וטובלת בבגדיה בשבת דהוי דרך ליכלוך אבל כשאין על הבגד כי אם צואה לא יתן עליו מים להעבירו. מותר לקנח ידיו במפה בשבת: ד"ה מקנחה: דף צד:

ביין נסך מותר יותר משאר איסורין כלי שנשתמש בו חולטן במי זיתים בצונן וכן עירה מעת לעת והניח מגת לגת שופכין רותחין לתוך חבית ומגלגלין מצד לצד אע"פ שכבר נחו מרותחן ולענין שאר איסורין ראוי לחושבו ככלי שני ועירוי מבשל כדי קליפה ואין לערות מכלי ראשון על התרנגולת גם כלי ראשון אין להגעיל על ידי עירוי. ד"ה עירה: דף צה ע"ב:

נותן טעם בר נותן טעם מותר. דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח אבל נתבשלו לא. ביצים שנתבשלו בקדירה של חלב אסור לעשות מהן מולייתא בשר: ד"ה ואם: דף צו:

כלי חרס אין יוצא מדופיו וע"י כבשונות הוי חדשים: ד"ה אלא:

טיפת חלב שנפלה על קדירה מבחוץ אוסר שיעור עובי מקום שנפל שם וצריך לבטל כל אותו עובי אכן בשעת הדחק כגון שבת ואורחים ולעני בדבר חשוב יש לבטל השרצים בששים. כל מקום שהאוסר אין יכול לצאת אין הנאסר אוסר יותר וצלי הנאסר כדי קליפה אין אותו כדי קליפה אוסר עוד:

טיפת חלב שנפלה על חתיכה שמקצתה ברוטב מועיל גם הרוטב לבטל:

קדירות בשר וחלב הנוגעות זו בזו מותרות:

בחנם נהגו לעשות שטיפה אחר הגעלה: ד"ה לא צריכא: ע"ב:

לינה הוא יום אחד: ד"ה ופנית: דף צז:

מריקה ושטיפה אחר שנעשה נותר שטיפה מים ולא יין. ד"ה ממתין:

אם אי אפשר לקיים עשה בע"א לא בעינן בעידנא [דמעקר] לאו לקיים עשה. ד"ה ואחד: ע"ב:

מחוסר כיפורים צריך טבילה לקודש ולא הערב שמש. ד"ה טבול יום: דף צח ע"ב:

כהן גדול צריך להלבישו ולמושחו ולחנכו (כאביהם) בחביתים]: ד"ה ההוא: דף קא ע"ב:

י"ח כהנים גדולים בבית ראשון ושלש מאות בבית שני ד"ה ואידך:

המפשיט בכור טריפה יזכו הכהנים בעורו ולא בבשרו בבכורות משמע דמותר להאכילו לגר:

בכור שנשחט שלא על פי מומחה מותר: ד"ה אמר ר"ע: דף קד:

הלכה כרבי מאיר בגזירותיו ולא בקנסותיו. בא"ד:

מומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה. ד"ה והמעלה: דף קח ע"ב:

במה גדולה היא במה ציבור במה קטנה היא במת יחיד: ד"ה במה: דף קיא:

בופל"י שקורין רא"ם חלבו אסור: ד"ה אורזילא דף קיג ע"ב:

טריפות אדם חי יותר מבהמה: ד"ה ודילמא נח: דף קטז: