תלמוד בבלי - מסכת זבחים · דף ס״ו עמוד א

אין צריך להבדיל - הילכך אם הבדיל לאו שינוי הוא:

מכדי כתיב - בעולת העוף והקריבו ומינה נפקא לן לר"א ברבי שמעון הבדלה בעולת העוף בהכל שוחטין (חולין דף כא.) ולא דרש ומלק והקטיר כדדרשי' לעיל מה הקטרה הראש בעצמו כו' דתיפוק ליה הבדלה מהתם דהך סברא לית ליה שימלוק את כולן אלא דוקא רוב שנים ויליף לה מקראי ואפילו רבנן דפליגי עליה התם עיקר הבדלה בעולה לא נפקא להו אלא מוהקריבו דמשמע חלק את זה מן החטאת הילכך על כרחך ולא יבדיל האמור בחטאת למה לי כלומר מאי קאמר לן שמע מינה א"צ להבדיל קאמר הילכך נפקא לן העולה מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חלק ביניהן דאי אזהרה היא בחטאת שלא יבדיל היכי נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל אינו מוזהר שלא להבדיל הוא דנפקא לן מחילוקו ולא שטעון הבדלה. ד"א האי למה לי כמו מאי היא לשון קצר מדאתא והקריבו לחלק למדנו הבדלה בעולה שמע מינה ולא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר ואשמעי' והקריבו דחלק בעולה דצריך להבדיל (דאי אזהרה היא בחטאת לא שמעי' מוהקריבו אלא דאינו מוזהר מלהבדיל בעולה אבל מצות הבדלה לא נפקא לן):

מתני' חטאת העוף. כמעשה חטאת - מליקה בסימן אחד והזאה ומיצוי:

כמעשה עולה - בגמרא מפרש דשני במאי: עשאה למעלה כמעשה כולן - כלומר כמעשה אחד מכולן האמורין כאן ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת:

כמעשה חטאת - בגמרא מפרש דשני במאי: עשאה למטה כמעשה כולן - כמעשה אחד מכל אלו ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:

רש"י ד"ה מכדי. דאי אזהרה היא כו' אינו מוזהר כו' ולא שטעון הבדלה האי ל"ל כמו כו'. כצ"ל. ותיבות ד"א למחוק:

בא"ד מדאתא והקריבו לחלק ללמדנו הבדלה כו'. כצ"ל וכן הגיה הצ"ק:

תד"ה אלא. מכל לאוין כו'. כל הני דחשבי י"ל דמשום דכתיבי בלשון נוכח לכן לכ"ע הוו אזהרה:

רש"י ד"ה עשאה למעלה. כלומר כמעשה אחד מכולן. מזה ג"כ ראיה למש"כ בשבועות (טז) בתד"ה תני בס"ד:

אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו כו' - מכל לאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכלו כל נבילה לא תלבש שעטנז לא קשיא ליה למאי כתביה אם לא ללאו אבל הא דמסברא הוה אמינא דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר וגבי בור נמי מסברא הוה אמינא דחייב לכסותו וכי כתיב לא יכסנו אין צריך לכסותו קאמר:

מתני' חטאת העוף. כמעשה חטאת לשם חטאת כשירה - זו היא מצוותה ואגב אחריני נקטיה:

למעלה כמעשה כולן פסולה - אף שעשה העבודה כתקנה והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו לשמואל דאמר לעיל פרק ב' (זבחים דף כו:) כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים:

למטה כמעשה כולן פסולה - בסוף פירקין דלעיל (זבחים דף סה:) פירשתי דלא ידעינן מנא ליה עיכובא בעולה: