פסקי תוספות על מסכת יומא דף פ״ה עמוד ב

שמיני עצרת עולה למנין שבעה אך אינו דוחה כלל אלא משלים אחר כך שבעה. ד"ה פז"ר קש"ב: דף ג ע"א

הלוקח פירות מעם הארץ נותן (תרומה ומעשר) לכהן ומעשר שני אוכל בירושלים מעשר ראשון ועני המע"ה. ד"ה מעשר: דף ט ע"א

מפנחס עמדו (י"א) כהנים גדולים עד שריה שהיה בימי (חזקיה) [צדקיהו]. [מקדש שני שמשו בו יותר מג' מאות כ"ג] ד"ה ולא:

דירת עראי פטור מן התורה מן המזוזה. ד"ה רבנן: דף י ע"ב

מקום שהנשים מתקשטות פטור מן המזוזה. ד"ה אע"פ: דף יא ע"א

בית הכנסת ובית המדרש שאין בהן דירה של רבים פטור ושל עצמו חייב. ד"ה שאין: שם ע"ב

שער גבוה נותן מזוזה כנגד כתפיו. בא"ד

ביסוד (דרומי) של מזבח לא היה בה יסוד. ד"ה ירושלים: דף יב ע"א

בגדי כהונה שחקין כשרין מטושטשין וקרועין פסולין. ד"ה ילבש: שם ע"ב

כהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה ותלוי במלך ואחיו הכהנים. ד"ה כ"ג:

פרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס כשיעבור האונס חוזר לשררותו. ד"ה הלכה: דף יג ע"א

הנושא אלמנה צריך ליחד עמה בע"ש אחר הברכה. ד"ה ולחדא: שם ע"ב

כהן אונן מניח עבודתו ויוצא מדרבנן. ד"ה היה:

תבעוה לינשא צריכה לבדוק עצמה עד שתבעל ואפילו היא קטנה. ד"ה והאמר: דף יח ע"ב

מת לו מת ברגל לא ישן עם אשתו בחדר וראב"ד התיר. ד"ה יחודי:

אין להשיב שלום בשמנה עשרה ברכות לא מפני היראה ולא מפני הכבוד. ד"ה בם: דף יט ע"ב

אין ישיבה בעזרה אלא בשעת אכילה. ד"ה אין: דף כה ע"א

אין להפוך אחוריו אל ההיכל ואל הקודש. ד"ה והא:

בחמשה דברים הסגן ממונה. ד"ה (ואי דף כו ב):

אין לאחוז באמה. ד"ה מצוה: דף ל ע"א

מצוה לשפשף. בא"ד:

יש לשחוט שני סימנים לכתחלה ואפי' בחולין. ד"ה למה: דף לג ע"א

להניח בתיק תפילין של ראש קודם של יד ולמשמש של יד תחלה. ד"ה עבורי: שם ע"ב

זמן קריאת שמע עד שלש שעות ביום. ד"ה אמר: דף לז ע"ב

אין לכתוב שלא מן הכתב אלא ראשי תיבות או ראשי פסוקים או דמגריס גריסי. ד"ה בסירוגין:

יכול לקרות בנו בשם אדם צדיק אף כשיש רשע ששמו כך. ד"ה דלא: דף לח ע"ב

קול ומראה וריח אסור מדרבנן שלא יקרבו יותר מדאי כדי ליהנות. ד"ה כלה: דף לט ע"ב

קדוש מי חטאת המים תחלה בכלי ושוב נותן האפר למעלה. ד"ה הכל: דף מג ע"א

עובי כותל ההיכל והתא היו נקובים. ד"ה כותל: דף נב ע"א

אין טוב לצייר מחזורים ובהכ"נ אע"פ שאין בו איסור. ד"ה כרובים: דף נד ע"א

פרצופים בולטין אסורין. בא"ד:

חטאת רובע דינר שש עשרה דינרין בסלע. ד"ה ונברור: דף נה ע"ב

הקדש בזמן הזה שקיל ארבע זוזי ושדי לנהרא. בא"ד:

פר העלם דבר מביא אפי' כהן הדיוט. כהן משיח מביא פר ולא המרובה בבגדים. ד"ה אני: דף נז ע"א

לקיחה על ידי דבר אחר שמיה לקיחה כשאוחז הלולב בסודר בבית יד אך לא בבגדיהם. ד"ה מין: דף נח ע"א

אין מעבירין על המצות היינו שיש לפניו לעשות שתיהם:

הדמים כל זמן שהן ביד בעלים הרי הם כהקדש נתנן לכהן כחולין. ד"ה ואין: דף סו ע"א

הקדש בזמן הזה מטלטלין ישליך ד' זוזי לנהר ומקרקעי יחלל. ד"ה פירות:

להשים תפילין בצדו מותר. ד"ה תפילין: דף סט ע"א

כרים וכסתות כלאים מותרין בשאין בשרו נוגע בהם וכן מרדעת חמור ובהעלאה אסור. ד"ה קשין:

מכסאות שיש בהן כלאי בגדים אסורין ואם יש בהן מוכין וגיזי צמר מותרין. בא"ד:

קנבוס אסר ר' אפרים לתפור בו בגד [צמר] כפשתן ורבינו חיים וריצב"א דחו ראיתו. ד"ה ואימא: דף עא ע"ב

מותר לסוך בחלב. ביום הכפורים מותר בדבר שאין בו תענוג או משום רפואה או לרחוץ ידיו [ורגליו] מלוכלכין. ד"ה דתנן: דף עז ע"א

אין נזהרין מגלוי ולא מזוגות. ד"ה משום: שם ע"ב

מותר ליטול ידיו שחרית. בא"ד:

מי שנכווצו גידי שוקיו מותר לילך במקלו בשבת. ד"ה הקיטע: דף עח ע"ב

מברך על כזית אכילה ושתיה לאחריו ועל בריה כמו ענב ואפי' כל שהוא ומכל מקום טוב לאכול כזית ולפניו מברך אכל (כל) שהוא ואפי' פת. ד"ה ולא: דף עט ע"א

קטן מוציא את שאכל כזית או כביצה. בא"ד:

גדול שאכל כזית מוציא את שאכל כל שובעו. בא"ד:

אין יוצאין סעודה שלישית (לא) במיני פירות (ולא) [אלא] במיני תרגימא כמו בשר. ד"ה מיני: שם ע"ב

המקדש יטעום כמלא לוגמיו ולא לוגמיו ממש. ד"ה הכא: דף פ ע"א

זנגביל יבישה אינה טעונה ברכה. ד"ה הא: דף פא ע"ב

אומרים לו תניח להפילך על התינוק או תהרג אין חייב למסור עצמו דמה שחייב למסור עצמו היינו דוקא בעושה מעשה. ד"ה מה: דף פב ע"א

בת ישראל שהמירה דתה ובא עליה נכרי ונתגייר והיא חזרה בתשובה רבינו תם התירה לו ואין נראה. בא"ד:

אונס אפילו עושה מעשה פטור ממיתת בית דין. בא"ד:

חולה אומר צריך אפילו מאה כנגדו הוא נאמן. ד"ז בגמרא:

הלכה כמר בר רב אשי. ד"ה מר: דף פג ע"א

אין לעשות ע"י נכרי צורך לחולה ובתשובת הגאונים התיר. ד"ה אלא: דף פד ע"ב

מותר להביא כלים דרך רה"ר ולהפסיק הדליקה אע"פ שאין ברור לו שיועיל. [ד"ה מכבין]:

אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. ד"ה ולפקח: דף פה ע"א

ספק נכרי או ישראל אין חייב להחיותו אלא דוקא רוב ישראל. ד"ה להחזיר:

אסור להחזיר אבידה לנכרי. בא"ד:

מפרנסים עניי אומות עם עניי ישראל. בא"ד:

לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. ד"ה והאמר: דף פז ע"ב

תפלת ערבית אין לבטל בחנם אלא בשביל מצוה (שאינה) עוברת או שרא המיינא או עלה על מטתו. בא"ד:

מצוה להכין ולטרוח לצורך מוצאי יום הכפורים דהוי כעין יו"ט. בא"ד:

תפלת נעילה מן המנחה ולמעלה ביום או בלילה. ד"ה אי דצלי: דף פח ע"א