תלמוד בבלי - מסכת יומא · דף ס״ט עמוד ב

אין ישיבה בעזרה - דכתיב לעמוד לשרת (דברים י״ח:ז׳) העומדים שם לפני ה' (שם) ולא מצינו בה ישיבה: אלא למלכי בית דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב וגו' - כשאמר לו נתן הנביא אתה לא תבנה הבית כי ימלאו ימיך וגו':

ויברך עזרא וגו' - בההוא ענינא דויקרא לפני הרחוב כתיב ברוך ה' אלהים וגו' כך תיקנו באותו היום לומר במקדש בסוף כל ברכה וברכה כדאמרינן במסכת תענית (יג.):

בגבולין - כל חוץ לעזרה קרי גבולין:

לקבולי אגרא - שנכוף אותו ונקבל שכר:

בייא בייא - לשון זעקה וקובלנא: האי דאחרביה לבית המקדש - מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:

פיתקא - כתב: אמת - כלומר מסכים אני עמכם:

אמר להו נביא - זכריה בן עדו:

ביניתא - שיער: בדודא דאברא - בסיר של עופרת: זאת הרשעה - וישלך אותה אל תוך האיפה (ויתן) את אבן העופרת אל פיה: שאיב קלא - נכנס הקול לתוך העופרת ואינו יוצא ממנו:

כליא עלמא - יכלה העולם שלא תהא פריה ורביה: ביעתא בת יומא - ביצה הנולדה בו ביום לפי שפסק החימום מן המעים ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינן מתבשלין במעיה: שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר: לפלגא - שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת: כחלינהו - סימו את עיניו ע"י כחול:

האל הגדול הגבור והנורא - אשר לא ישא פנים: עובדי כוכבים מקרקרים בהיכלו - שראה שרי נבוכדנצר נכנסין להיכל ומריעים בו ככל רצונם: לא אמר נורא - בפרשת הנה חנמאל כתיב עושה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול והגבור ה' צבאות שמו (ירמיהו ל״ב:י״ח): עובדי כוכבים משתעבדים בבניו - זה שבעים שנה: דניאל לא אמר גבור - בתפלתו בספרו (דניאל ט):

זו היא גבורתו - שכובש יצרו כל השנים הללו שנשתעבדו בהן ומאריך אפו על כל הגזירות שגוזרים על בניו: ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו וכו' - מן יום החורבן אתה למד נוראותיו שכל האומות נאספו להשמידם ונתקיימו מהן:

ורבנן - ירמיה ודניאל:

שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר:

כאן בכדי שיפסיק התורגמן - הא דקתני אין מדלגין בפרשה הרחוקה מזה שקודם שגולל ספר תורה עד מקום הדילוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא ונמצאו צבור יושבין ומצפין אין זה כבוד צבור אבל אך בעשור סמוכה היא לאחרי מות ויכול לגלול שם קודם שיפסיק התורגמן:

בענין אחד - כגון הכא ששתי הפרשיות מדברות בענין יוה"כ מדלגינן ובכדי שלא יפסיק התורגמן והא דקתני דאפילו בכדי שלא יפסיק נמי לא ידלג בשני ענינים לפי שדברי תורה היא אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:

והתניא - בניחותא:

שם לעולם תחת ראשיהן. עי' באר שבע סוף הוריות ד"ה דמניח כליו:

גמרא רג"א ברוך כו' מן העולם ועה"ע כו' ודלמא כו' א"ל א"א שם המפורש בגבולים. מכאן סתירה להרש"א בח"א בסוטה (מ ב) שתלאן זה בזה דלכן אומרים במקדש מה"ע ועה"ע מפני שמזכירין שם אה"ש ככתבו:

גמ' שם ורמ"א האל הגדול הגבור והנורא. עי' ח"א שהקשה מנ"ל הא אדרבה אימא כפשוטו של"א אלא הגדול כו'. ותימה דהא בנחמיה (ט לב) כתיב שאמרו שלשתן וכש"כ לגי' הב"ח הנכונה דפלוגתייהו בפסוק ויזעקו בקול גדול דכתיב בריש ההוא ענינא:

גמ' שם ורמינהו מדלגין כו' אמר אביי ל"ק כאן בכדי כו'. כ"ה במגילה ובסוטה ולקמן גרסינן שם אלא אמר אביי ל"ק כאן בענין אחד כו':

גמ' שם והא עלה קתני מדלגין כו'. במגילה כ' רש"י דל"ג עלה. ועמש"כ בנדרים (יט):

רב גדל אמר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. פרש״י ז״ל כי קודם לכן היו עונין אמן ולא נהיר לר״י ז״ל כי בודאי לא ענו אמן במקדש לעולם. אלא בתחלה היו אומרי׳ ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם. והיו המינין אומרי׳ בימי עזרא שלא היה אלא עולם אחד. ותקנו לומר מן העולם ועד העולם:

הא דתנן וקורא אחרי מות ואך בעשור. פי׳ מדלג וקורא אחרי כן ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים. ורמי׳ עלה מהא דתניא שאין מדלגין בתורה ואוקי׳ דכל היכא דהוי באותו ענין ובכדי שלא יפסיק התורגמן מדלגין. אבל ליכא הני תרתי אין מדלגין:

אין ישיבה בעזרה - פירשתי לעיל בפרק שני (יומא דף כה.) גבי זקן יושב במערבה:

ועד כמה הוא מדלג בכדי שלא יפסיק התורגמן - לא בעי לשנויי דאתורה קאי משום דקתני אין מדלגין בתורה הדר קא מפרש ועד כמה מותר לדלג בתורה בכדי שלא יפסיק התורגמן והא דאסרו ברישא בכדי שיפסיק התורגמן וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא אביי מתרץ לו האמת כאן בענין אחד כאן בשני ענינין כדתניא וכו':