רש״ש על מסכת יומא דף ל״א עמוד ב

במשנה ואת האברים והחביתין. עתוי"ט. ומש"כ בתור"ע שהרמב"ם כולל בשם נסכים הסלת והיין וכמ"ש התוי"ט בשמו בזבחים. הרחיק אה"ד כי כמו כן כתב ברפ"ה דשקלים ורמזו לקמן במ"ה. ובעיקר תמיהת התוי"ט מדוע לא תני הסלת דלכאורה תמיה רבתי היא. והת"י כ' לקמן (לב ב) דהמנחה בכלל חביתין וזה דוחק. ולעד"נ דכיון דקי"ל מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה ואפי' למחר וזהו אפי' לכתחלה כמש"כ התוס' בר"ה (ל ב) בסה"ד ולכן אינה נקראת עבודת היום שתהא דוקא בכה"ג וביותר לדעת הריטב"א שהבאתי לעיל (יב) ע"ש. ול"ד לאברים שכשרים בכל הלילה שאחריו. משום דבקדשים הלילה הולכת אחר היום. ועוד דלא היה יכול להקטיר החביתין אם לא שתקדם להם אברי התמיד כדלקמן (לג ב) וע"ש בתד"ה העולה ויש עוד לחלק. אבל היין מפני השיר שאומרין עליו לכן לכתחלה מצותו עם הקרבן כמש"כ התוס' בר"ה שם. והמנחה אינה מעכבת את היין כדאיתא במנחות פ"ד מ"א לזאת יכולין להביא היין היום עם הקרבן ומנחתו אפילו אחר י' ימים. והאי דלקמן בסדור אביי מנחה קודם ליין היינו כשמביאן בב"א:

משנה שם אם היה כ"ג זקן כו' מחמין לו חמין ומטילין כו'. בתור"ע דקדק מסדר המשנה דלא הותר זאת אלא בד' טבילות שהיו בקודש דאין שבות במקדש והכא איכא שבות דמצרף כגי' התוס' לקמן (לד ב) ע"ש. ותמיהני דע"כ ל"א לקמן דהוי שבות אלא לר"י דאמר עששיות של ברזל כו' אבל תנא דמתניתין דאמר בחמין ליכא איסורא כלל עי' שבת (מב) ובתוס' שם. ומסדרא דמתני' אדרבה משמע דאטבילה ראשונה קאי דהא תני לה קודם להא דהביאוהו לבית הפרוה כו' [וכמ"ק בתוס' סנהדרין (יח ב) ד"ה משום צינה דבכל הטבילות היו עושין כן] :

גמרא ופשט ורחץ ורחץ ולבש. הרש"א מחק ורחץ הב'. והוא לחנם כי כן איתא גם לקמן (לב) וכן בפירוש רש"י ותוס' כאן:

ד"ה וקידש. מן הכיור. עי' תוי"ט. ובירושלמי פ"ד סוף הלכה ה' איתא בזה פלוגתא דאמוראי קידוש ראשון אי הואי מן הכיור או מן הקיתון של זהב. אך מש"כ רש"י כדיליף כו' לכאורה הוא לל"צ דקידוש זה תיפוק ליה דתחלת עבודה היא: