תלמוד בבלי - מסכת יבמות · דף ס״א עמוד ב

גמ' פוק עיין בה - אמאי לא ישא את הקטנה:

רבי מאיר חייש למיעוטא - כדתניא לקמן קטן שמא ימצא כו' ה"נ חייש רבי אליעזר דשמא תמצא קטנה זו אילונית:

קטן וקטנה - או קטן או קטנה: איש כתיב - בפרשת חליצה ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו:

פוגעים בערוה - כיון דלאו בני הקמת שם נינהו פגע באשת אח שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה דכתיב אשר תלד (דברים כה) פרט לאילונית: ואינה חולצת - דאינה נפטרת לשוק בחליצתה דאין מעשה קטנה כלום אבל מתייבמת ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום:

כשמה - לשון טועה שטועה מתחת בעלה לאחרים דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש: מופקרת - ואפי' פנויה מאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה: הלך בעלה - לב"ד הגדול והוליכה להשקותה מי המרים שקינא לה ונסתרה ואסורה לו עד שתשתה עשאה זונה הואיל ונבעלה לפסול לה ואם מת אסורה לכהן:

אלא גיורת - דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים וכן משוחררת דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו פסלי: ושנבעלה - לפסול לה כגון א' מכל העריות וכגון בת ישראל לנתין וממזר:

לכי גדלה - דקידושי קטנה לאו כלום הן והויא ליה כאנוסת עצמו ומפותת עצמו:

מכלי לב - כמו מבלי לב: [אי דקדשה אבוה כו'] - האב זכאי לקדש בתו קטנה בפ"ק דקידושין (דף ג:) את בתי נתתי לאיש הזה: הא רבי אליעזר היא ולא רבנן - בתמיה. דקתני לעיל רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה ומשמע דפליגי רבנן עליה וכה"ג מי פליגי רבנן:

תתפתה - ותזנה עליו לפי שאין בה דעת כלום:

רב פפא אמר בכהן גדול והאי תנא הוא - דאסר קטנה מגזירת הכתוב: בתולה - מעמיו יקח אשה:

[מאשה לא בטיל] - מדקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ולא קתני לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים שמע מינה הא יש לו בנים מאשה לא בטיל דצריך לישא אשה אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים:

למכור ס"ת - כדי לישא בת בנים ואם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקנה:

ב"ש אומרים שני זכרים - אבל לא זכר ונקבה: ילפינן ממשה - שכיון שהיו לו שני בנים פירש מן האשה: מברייתו של עולם - אדם וחוה:

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם כַּמָּה בָּנִים, אָסוּר לַעֲמֹד בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא אדם הראשון לא היה לו בנים ואיך יליף מהכא למי שיש לו בנים? עיין שם.ונראה לי בס"ד דיליף מדכתיב (בראשית ב, יח) 'אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' משמע דתלי טעמא בהכי ולאו משום דלא היה לו בנים אלא משום הצלתו מהרהור וכשיקח אשה תהיה לו עזר להצילו מהרהור.ועוד יש לומר דדייק מדכתיב 'הָאָדָם' בה־א הידיעה דמשמע על מין האדם קאמר ולאו על אדם הראשון בלבד.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. נראה לי בס"ד טעם לזה דידוע איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם (סוטה יז.), ואם הולידו בן נשלם אות ו־ו ואם הולידו בת נשלם אות ה־ה ובית שמאי בעו שני זכרים ושתי נקבות כנגד הפשוט והמלוי כי המלוי באותיות ו־ה הוא דומה לפשוט ובית הלל סברי כנגד הפשוט בלבד.

גמ' א"ל רב חסדא לרבה פוק. עיין גיטין דף כז ע"א:

שם ר"ע אומר זונה זו מופקרת. עי' סנהדרין דף ג ע"ב תד"ה ת"ל ובת כהן:

שם פתויי קטנה אונס הוא. וכן הוא בירושלמי פ"א דסוטה הובא בתוס' בסוטה דף כ"ח ע"ב ד"ה מכאן עיין כתובות דף ט ע"א תד"ה ואב"א ושם דף מ ע"ב תד"ה הא לאו:

גמרא, ר' מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בעלה בדרך, עשאה זונה.פירש"י הואיל ונבעלה לפסול לה אם מת (הבעל) אסורה לכהן.וקשה לי הא בלא"ה אף אם לא בא עליה בעלה אסורה לכהן מכח הקינוי וסתירה כ"ז שלא שתתה כדאיתא בסוטה (דף כח ע"א) וברמב"ם (פי"ח מה' א"ב) ובש"ע (סי' ו') והא הכא ממילא אינה שותת כיון דבא עליה בעלה הוא אינו מנוקה מעון, וא"כ אף אם לא עשאה בביאתו זונה פסולה לכהונה.ואולי י"ל דנ"מ לענין מלקוח דמכח הקינוי וסתירה דמרבי לה מונטמאה ליכא לאו אלא ספק זונה כמ"ש תוס' פ"ק דיבמות (דף יא) דבעלה אינו לוקה עליה, אבל מכח דבא עליה בעלה בדרך, כיון דהתורה אסרתו לו מספק מקרי ביאה פסולה ונעשית בביאה זו ודאי זונה, ולוקי' עליה, ועיין לקמן (דף סט ע"א) תוס' ד"ה כי תהי', ועדיין צריך תלמוד:

תד"ה וכה"א. כדדרשינן אלון בכות כו'. הוא במ"ר בראשית פ' פ"א בסופה:

תד"ה נ"מ. אלא מודו היכא דצריך למכור ס"ת כו'. עי' רא"ש סי' ט:

כל ביאה שאין בה פירצה - קטנה אתיא לכלל פירצה לכשתתגדל ולא ממעט אלא היכא דלא אתיא לעולם לכלל פירצה:

אין בתולה אלא נערה - קשה דלהאי תנא אמאי איצטריך בשום מקום לכתוב נערה בתולה: וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד - תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ"א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה"ר שמואל חסיד משפיר"א הוכיח שהיתה בת י"ד מדתניא בספרי ו' זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל"ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י"ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל"ד ויעקב היה בן צ"ט כשמתה רבקה הרי קל"ג שהרי כשנתברך היה בן ס"ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל"ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י"ד שנה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם א"כ ישמעאל) בן ע"ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס"ג וי"ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ"ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ"ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה:

פנוי הבא על הפנויה כו' - לאו דוקא נקט פנוי דכ"ש נשוי שמזנה על אשתו דחשובה זונה:

לא יבטל אדם מפריה ורביה - אע"ג דמרישא שמעינן לה דקתני כהן הדיוט לא ישא אילונית ולאו דוקא כהן כדאמרינן לעיל מ"מ איצטריך הכא להנך דיוקי דגמרא או משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הדר תני לה:

מאשה לא בטיל - פירש בקונטרס מדלא קתני לא יבטל מאשה:

א"ד מאשה בטיל - להאי לישנא דייק מדלא קתני לא ישא אדם אשה שאינה בת בנים אלא אם כן יש לו בנים: נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים - כלומר להאי מילתא נמי נפקא מינה ול"ג למאי נפקא מינה דהא טובא נפקא מינה כדקאמר בהדיא אין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים ועוד אר"י דמצי למימר דאפילו יש לו בנים לעולם מצוה לישא בת בנים אלא מודו היכא דצריך למכור ספר תורה בשביל בת בנים כיון דיש לו בנים לא ימכור מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור: