רש״ש על מסכת יבמות דף ל״ה עמוד ב

במשנה הכונס כו'. יוציא כו' ספק כו' יוציא. ז"פ דיוציא הא' בלא גט והב' הוא בגט וכל חד מתפרש לפי ענינו ולכן דקדק רש"י לפרש לקמן (לו ב) על הא דתנא משום ר"א יוציא בגט דמלת בגט מורה דל"צ חליצה אבל מ"מ לא ה"ל לפרש נגד ההלכה דקי"ל כר"ל ואליביה נפרש דקמ"ל דבעיא גט ג"כ ולא סגי בחליצה לבדה אף דביאת מעוברת לש"ב וכמש"כ רש"י לקמן בגמרא ד"ה דלא סגי וי"ל פרש"י אף אליבא דר"ל משום דלר"א נראה אף דנמצאת שאינה מעוברת כיון דנכנס לס' אשת אח לייבם בתוך ג"ח (דבהכי איירי מתניתין כמש"כ התוס') יוציא ובזה סגי בגט לבד כמש"כ התוס' לקמן ד"ה ונמצאת ועוד דדיעבד כו' וה"ה ביבום וכמו שפסק המחבר בשו"ע ר"ס קס"ד:

גמרא תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן. ועי' תד"ה תיגלי שכ' דהכא אין זה ספק שראוי להתברר עכשיו כו' ונ"ל דאם הוחזקה בנפלים שכבר הפילה ג' עי' לקמן (סה ב) אפי' לר"ל חליצתה בעבור ד' הויא חליצה דזהו כמו שנתברר לנו עכשיו ואפי' לטעם דעיין עליו נמי י"ל דהויא כמו שעיינו עליו דאין לו בן:

שם א"ל רבא מ"נ אי חליצת כו' חליצה ביאת כו' ביאה ואי ביאת כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה זו ל"ת צרתה. כ"ש היא כו'. עי' מהר"ם (וט"ס בדבריו ר"י במקום ר"ל ור"ל במקום ר"י) אבל היא בלא"ה אסורה משום מעוברת חבירו ועי' לקמן (מא ב) תד"ה אמאי: