תלמוד בבלי - מסכת תענית · דף ב׳ עמוד ב

כי אני ה' - ולא שליח:

פותח את ידך - ולא שליח: גשמים נמי היינו פרנסה - וכבר חשבנא ליה:

מלולב גמר לה - שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על המים כדאמרינן בסוכה כך אי אפשר לעולם בלא מים:

מה לולב ביום - שמתחילין ליטול ביום ראשון אף הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון עד למחר: מה ניסוך המים מאורתא - כדאשכחן במס' סוכה (דף נא:) שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה ויש ספרים דכתיב בהו דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים נמי יכול לנסך בלילה: אף הזכרה נמי מאורתא - שבלילי י"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמתחילין להזכיר גבורות גשמים:

גמרא גמיר לה - רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה אלא מלולב: מתניתין שמיע ליה - דרבי אליעזר גמר מלולב:

משעת הנחתו - מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי:

ארבעה מינין הללו - שבלולב ואתרוג:

כך גשמים - יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות החמה אם הוא רוצה יהא מזכיר: משעה שפוסק מלשאול - שבפסח פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק מלהזכיר גבורות גשמים והשתא לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו מזכיר הואיל ולא סימן ברכה הן:

האחרון - המתפלל תפלת מוסף: הראשון - המתפלל תפלת יוצר: אינו מזכיר - ושוב אין מזכירין:

שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר' יהושע - דאמר כי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה ואף על גב דלא מטא זימנייהו כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הן מזכירין הואיל ואין שואלין:

כל אימת דאתיין זימנייהו הוא - וכיון דלאו זימניה הוא אין מזכירין והוא הדין בחג:

בשני ונסכיהם - דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין להזכיר בשני:

בשני ניסוכין הכתוב מדבר - שני ניסוכין על קרבן אחד אבל ונסכיהם משמע הרבה דבקרבנות הרבה לכן לא הוה דריש רבי עקיבא מונסכיהם:

סבר לה כרבי יהודה - דמ"ם יו"ד מ"ם מרבה ניסוך המים:

בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה, דִּכְתִיב: (תהלים קמה, טז) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" וְגוֹ'. הקשה הרב פרשת דרכים דרוש כ"א ממה שאמרו במציעא (בבא מציעא פו:) משום דכתיב (בראשית יח, ח) 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב' על ידי עצמו, נתן לו הקב"ה על ידי עצמו, דכתיב (שמות טז, ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם' אבל מים שנתן על ידי אחרים דכתיב (בראשית יח, ד) 'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם' נתן על ידי משה רבינו ע"ה, שמע מינה אם היה מביא המאכל על ידי שליח היה נותן לבניו על ידי שליח, ואיך יתכן זה? והלא הפרנסה מוכרח שתהיה ביד השי"ת! עיין שם.ונראה לי בס"ד אין הכי נמי בדרך אקראי אפשר שתהיה הפרנסה על ידי שליח כמו שמצינו שבדרך אקראי ניתן מפתח הגשמים ואחר כך מפתח תחיית המתים לאליהו זכור לטוב.ואין להקשות על זה ממה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (דברים לב, יג) 'וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר' שהיה זה על ידי מלאך, דאין זו פרנסה לכללות ישראל אלא של קטנים יחידים, ומערבאי איירי בפרנסה כוללת לרבים שהוא לכל חי.

גמרא וריו"ח כו' א"ל גשמים היינו פרנסה. וכן אמר רב יוסף בברכות (לג) מתוך שהיא פרנסה כו':

מה שהקשה בגבורת ארי (להגאון בעל ש"א וט"א) דריו"ח אדריו"ח כבר קדמו בזה הפרד"ר דרוש כ"א:

שם מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר כו'. הגבו"א כתב מסברא דאין ניסוך המים למחר ע"ש. והוא מפורש בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ו הביאו המל"מ פ"י מהל' תומ"ס:

שם וכשם שד"מ הללו א"א להם בלא מים. כצ"ל:

רש"י ד"ה מלולב. שכשם כו' כדאמרי' בסוכה. אולי צ"ל כדאמרי' לקמן:

תד"ה העובר לפה"ת ביו"ט האחרון של חג כו'. כצ"ל:

איבעיא להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמיר מה לולב ביום וכו'. פי' ולולב הוי רצוי דמים וגדל על המים או דלמא מניסוך גמר לה פי' ונפקא מינה אי מלולב גמר לה אבל ניסוך המים סבירא ליה דלאו ביום ראשון הוא או מניסוך המים קא גמר לה דסבירא ליה דניסוך המים ביום ראשון הוא אי נמי דאי מלולב גמר הוה דווקא ביום שנאמר (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה ולענין זה אהני דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה אף וכו' פירוש דאע"ג דניסוך קרבנות לא הוי עד לאחר הקרבת קרבנותיהם ואם כן היאך קריבי נסכים בלילה רוצה לומר בלילה שניה והניסוך החג דהוי ממים מצי למהוי בלילה ראשונה ואע"ג דאמרינן במסכת יומא בפ' בראשונה (יומא דף כו:) אמר רב ואיתימא ר' יוחנן אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר וא"כ לא הוי בלילה ראשונה דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל מקום אי בעי עביד ליה בליליא:

דאמר רבי אבהו לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב. פירוש וסבירא ליה דניסוך לא הוי עד בשני:

משעת נטילת לולב. פירוש דהיינו תחילת יום ראשון של סוכות ורבי יהושע אומר משעת הנחתו פירוש לאורתא דמוצאי שביעי של סוכות שמניחין בו את הלולב:

משעה שמפסיקין לישאל. ותן טל ומטר בברכת השנים פוסקין מלהזכיר מוריד הגשם בתחיית המתים:

העובר לפני התיבה בי"ט של חג האחרון מזכיר וכו'. פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:

מים. מ"ם מנסכיהם דכתיב בשני ויו"ד דכתיב בששי ונסכיה ומ"ם שבשביעי כתיב כמשפטם והוי מים טעמא דרבי עקיבא בששי ונסכיה דמשמע תרי נסכים הלכך בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים: