תלמוד בבלי - מסכת תענית · דף כ״ו עמוד א

אלא בנפש שבעה - מתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר (תהילים קל״ו:כ״ה) נאה להאמר על השבע: דאבי גובר - שם אדם או מקום: דשכיח בהו - יין ושכרות ופשעי ולא יאמרו הלל:

מתני' בשלשה פרקים במוסף - מפרש בגמרא: נעילת שערים - מפורש בברכות ירושלמי בפרק תפלת השחר אימתי נעילה יש אומרים נעילת שערי מקדש וי"א נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניתם כדרך שמתפללין ביוהכ"פ:

אלו הן מעמדות - המתענין מתפללין בעריהם שיתקבל ברצון קרבן אחיהם כדלקמן: לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו' - שהתמיד בא מן השקלים של כל ישראל ואי אפשר שיהו כל ישראל עומדין על גבי קרבנם ומינו מעמדות להיות במקומם:

נביאים הראשונים - שמואל ודוד בגמרא מפרש: על כל משמר - ארבעה ועשרים משמרות של כהנים היו ושמואל ודוד תיקנום ועל כל משמר היה מעמד בירושלים שקבועין ועומדין בעיר ועומדין על קרבן אחיהם ולבד אלו הדרים בירושלים היו מעמדות בכל עיר שישראל נחלקו לכ"ד מעמדות כנגד ארבעה ועשרים משמרות כדתניא בברייתא של מ"ט מדות והיינו דתנן היה מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלים: כהנים ולוים - של משמר היו עולים בירושלים כהנים לעבודה ולוים לשיר ומכל המעמדות היו קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיהם:

והשאר היו מתכנסין לעריהם - ומתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ומתענין ומוציאין ספר תורה ביום תעניתם: וקורין במעשה בראשית - ובגמרא מפרש טעמא:

ביום הראשון - של שבוע: קורין בראשית כו' - פרשה ראשונה ופרשת יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה תשעה פסוקים כדי קריאת כהן לוי ישראל וכן כולן: בששי ותוצא הארץ עד ויכולו - לפי שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא שמונה פסוקים לפיכך אומר ויכולו:

פרשה גדולה - שבפרשיות הללו קורין אותה בשנים כגון פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמשה פסוקים היו קורין אותה בשנים כדאמרינן בגמרא יהי רקיע באחד וביום השני יהי רקיע באחד יקוו בשנים שיש בה ה' פסוקים ביום השלישי יקוו באחד שאין בה אלא ה' פסוקים ויהי מאורות בשנים שיש בה ו' פסוקים: וקורין אותה על פיהן - כל אחד בפני עצמו ובעי בגמרא מאי קאמר מעיקרא קתני פרשה קטנה כו' דמשמע דבספר תורה קורין והדר תנא על פיהם. פרשה בנעילה ליכא:

כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית - אותן שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם שיש בו הלל לפי שאין להן פנאי לעשות מעמדם שקורין את הלל ומפני ההלל היו דוחין את המעמד: קרבן מוסף - יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים אין מעמד בנעילה בירושלים וכל שכן במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' מעמד דנעילה: קרבן עצים - בגמרא מפרש כגון אחד מט' זמנים ואותו יום שהיה בו קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נדחה מעמד של מנחה מפני קרבן עצים מפני שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לו [ולא] של נעילה:

כך היה רבי יהושע דורש קרבן מוסף אין במנחה - וטעמא מפרש בגמרא:

זמן עצי כהנים והעם - שמתנדבים עצים: תשעה - באלו הט' זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבין קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשעה זמנים: בני ארח בן יהודה - שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן וספק להם עצים עד כ' בתמוז שהתנדבו בני דוד ארח שמואל ומשבט יהודה היה: בני דוד - ממשפחת דוד המלך: סנאה בן בנימין זתוא בן יהודה בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות משפחה אחת הן ובגמ' מפרש אמאי מיקרו הכי:

בני עדין באחד בטבת שבו שבו בני פרעוש שניה - ובגמרא מפרש אמאי קבעו להן אלו הזמנים: באחד בטבת - שהיה ר"ח [וחנוכה] לא היה בו מעמד כו':

לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה, וְכֶרֶס מְלֵאָה. נראה לי בס"ד נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה מן בירור ניצוצי קדושה שנעשה על ידי ברכות האכילה ומן האכילה עצמה, וְכֶרֶס מְלֵאָה הנאה גשמית של אכילה שהיא הנאת הגוף.

הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וכו'.. בזה יובן וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיהו נד, יב) שיאירו לכם כ"ד וכ"ד, נמצא כ"ד מעמדות הם מתפללים בעד ישראל וְקוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שהיא תהלתו יתברך.ובזה יובן (תהלים עד, כא) אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, הם כ"ד מעמדות אשר מתפללין בעד ישראל, וגם אלו שהם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ בקריאת מעשה בראשית, שבהם יתגדל ויתהלל שמך בבריאת עולמך:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וַחֲמִשָּׁה, בְּתִשְׁעָה בְּאָב. נראה לי הטעם שנזדמן כאן חמשה וכאן חמשה, מפני שעברו על עשרת הדברות הכתובים על הלוחות חמשה בלוח זה וחמשה בלוח זה או מפני שנפגמו בה־א ראשונה ובה־א אחרונה.

גמרא בששי תוצא הארץ כו'. כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י ד"ה והשאר. ומוציאין ס"ת ביום תעניתם. ל"ד דגם ביום א' ובו' דאין מתענין קוראין בספר כדלקמן ועמש"כ לקמן (כז ב) בדבריו:

רש"י ד"ה וקורין אותה ע"פ. ובעי בגמרא מאי קאמר כו'. לפנינו ליתא כן:

בא"ד פרשה בנעילה ליכא. והתוי"ט הביא בשם הרמב"ם דגם בנעילה היתה קריאה. ונעלם ממנו שגם הרע"ב הולך בשיטתו שכ' במ"ד בד"ה קרבן מוסף "לא היו קורין שום פרשה בנעילה":

רש"י ד"ה כל יום שיש בו הלל. אותן שהיו בירושלים. לכאורה בהלל אין טעם לחלק בין ירושלים לשאר עיירות:

רש"י ד"ה קרבן מוסף. אין לך מוסף בלא ב' בהמות. אין זה אלא בשבת ובו בלא"ה לא היה מעמד כלל:

רש"י ד"ה זמן עצי כהנים. והיו מקריבין קרבן. והרמב"ם מסיים וזהו קרבן העצים וכ"כ בחבורו ספ"ו מהל' כהמ"ק. וק"ל דהא במנחות (כ ב) אמרינן קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו' וכה"א כו' קרבן העצים ופרש"י וכה"א דעצים קרבן מיקרו. הרי דמפרשינן קרבן העצים דהמה גופייהו הוא הקרבן ומנלן דמביאין עמהם קרבן אחר. ועי' בגבו"א מש"כ בשם הריטב"א:

שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות. ולהכי היו אומרים הלל הגדול קודם שיאכלו וישתו ובפסוקי דזמרה נוהגין לומר שחרית ודווקא בפסוקי דזמרה קודם התפלה אבל בשעת תפלה אין אומרים אותו אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה:

בכל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית. פי' דהיינו חנוכה דבשאר יום טוב לא משכחת לה בלא קרבן מוסף: קרבן מוסף אין בו נעילה. פירוש יום שקרבין בו מוסף אין בו נעילה לפי שטרודין הם במוסף ואין להם פנאי לומר נעילה: קרבן עצים אין בו מנחה. משום דעד המנחה היו טרודים בקרבן העצים אבל יש בו נעילה דכל כך לא היו מאחרים עד שעת נעילה דאמר בן עזאי כך היה וכו':