פסקי תוספות על מסכת תענית דף כ״ב עמוד ב

אסור להזכיר משיב הרוח עד שיזכיר שליח ציבור: נהגנו לשאול לכך אומר ותן טל ומטר. ד"ז ברא"ש [סימן ב]:

אמר משיב הרוח בימות החמה גוערין בו ומוחין לבל יעשהו עוד: שם

בימות הגשמים לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו לראש הברכה ואם לא חזר עד אתה חונן אומר ברוך אתה מוריד הגשם וכו' ותן טל ומטר ודיו:

בגולה לששים יום שואלין מטר: ד"ה הלכתא: דף י

ביום שמיני בחג אחרון מזכיר גשם ולא ראשון וביום טוב ראשון של פסח להפך וכיון שפוסק שוב אינו מתחיל: ד"ז בגמרא: דף ד

עוללות שאין להן כתף פתיגין זה על גב זה נטף תלויות בשדרה ויורדות ולא נתבשלו: (זה נמצא בירושלמי דפאה פ"ז):

בישתבח ברוך אתה ה' אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות גדול בתשבחות זהו רוב ההודאות:

ת"ח כל אחד מודה לחבירו בין על האמת בין על השקר:

הרחוקים מנהר פרת כגון בני בבל לא היו עולין לרגל:

תענית ציבור אסור ברחיצה וכל שכן גיהוץ ותספורת ואבל אסור רק שבעה ותספורת וגיהוץ שלשים יום:

יום ששים כלאחריו:

ירושלמי פרנס בעינן נאמן וחשוב ושהצילם משום גזרה:

התענה על החולה ונתרפא או מת מתענה ומשלים: ד"ז בגמרא: דף י ע"ב

ההולך למקום שמתענין מתענה עמהם וכשיוצא משם אוכל בין דעתו לחזור בין אין דעתו לחזור: שם בד"ה ההולך

שכח ואכל יפרוש מיד ולא יאכל כדי שובעו וכן עוברות ומניקות וחולים: שם

חשוכי בנים משמשים בשני רעבון ובליל שטבלה: ד"ה אסור: דף יא

אין תענית ציבור בבבל לפי שאין הנשיא עמהן: ד"ז ברא"ש: סי' ט'

קבל להתענות שני ימים אוכל בלילה שביניהם אם לא פירש: שם סימן יא

מתענין לשעות אם אמר הריני בתענית למחר עד חצות ואחר כך נמלך וגומרו: שם סי' יב

אין אומרים ענינו לא בערבית שרוצה להתענות למחר ולא בשחרית:

בטלה מגילת תענית הימים שנקבעו לומר על הניסים אבל יום טוב כגון תשעה באב לא בטלו:

לא קבל תענית מותר לאכול ומיהו אם התענה אומר עננו כמו בתענית חלום:

קבלת תענית אומר בשומע תפלה הריני בתענית למחר ותרצני כי אתה שומע תפלת עמך:

קבל עליו תענית שני וחמישי ושני קודם שקבעו חודש ביום שלשים אלא בשלשים ואחד וחל שלשים ואחד ביום שני וחמישי מקיים קבלתו:

המקבל תענית יחיד אומר מבערב הריני בתענית יחיד למחר:

המקבל עליו תענית סתם אין נאסר אלא בתענית יחיד:

ציבור שגזרו תעניות ואירעו בהן ראש חדש או פורים ולא העלו על דעתם מפסיקין אותו יום ואין מתענין ועכשיו ציבור הוי כיחיד לענין תענית וצריכין לפרוע אותו שמפסיקין: שם

גמר בערב מלאכול מותר כל זמן שלא ישן ואוכל עד שיעלה עמוד השחר. מתנמנם אינו כישן:

נהגו לשתות אחר שינה דהוי כהתנה דמותר ואין יחיד מתפלל ענינו אלא במנחה:

מתענין לשעות ומתפללין ענינו:

קבלת תענית בש"ת ובתענית חלום מתפלל ענינו:

אחר שקיעת החמה אוכל ואין צריך להמתין עד צאת הכוכבים:

לוה אדם תעניתו ופורע ודוקא אם יארע לו אונס:

כשהציבור מתענין אין יכולין ללות אפילו על מנת לפרוע:

בוגרת שהגיע זמנה לינשא עליה ליפות עצמה שימצאו לה קופצים וכן בוגרת נשואה:

אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בצונן מותר בחמין אסור אפילו אצבעו לסוך אסור ואם אין מתכוין לתענוג אלא להעביר זוהמא מותר או מלוכלך רוחץ בצונן להעביר זוהמא ואפילו ביום הכיפורים שרי בכך:

אפילו מלאכה מותרת בשבת משום סכנת נפשות:

יחיד רשאי לומר בכל ברכה מעין הברכה:

צריך פרנסה בברכת השנים וכה"ג:

עכשיו רבים הצריכים מטר קובעים בש"ת ולא בברכת השנים. יחיד אין אומר ענינו בין גואל לרופא אלא בשומע תפלה ובתענית ציבור שלנו רבים הן קובעים ברכה בין גואל לרופא:

נשא לבבנו אל כפים כאילו נותן הלב בתוך היד שאין שרץ בידו שאין טבילה מועלת: [בירושלמי פ"ב הלכה א']:

להוריד לפני התיבה רגיל בחנינה ואגדה ומבין בכל הברכות דאפילו הרגיל בגמרא ובאגדות טועה כשמתפלל ברבים:

בחתימה אחת אין להיות ברוך פעמים:

יוצאין לקברות לרחובה של עיר כגולים ואם נתחייבנו מיתה הרינו כמתים ואם גלות הרינו גלינו ואם רעב הרינו רעבים:

כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אביו אסור לשתות יין באותו יום:

חנוכה ופורים לפניו ואחריו אסור בהספד ובתענית:

אין מתחילין להתענות ביום חמישי:

אפילו יחיד המקבל עליו תענית מתענה ומשלים:

שכיב מרע שאמר אל תתנו לבני אלא שקל נותנין להן כל צורכן:

הר הבית היה מקורה ולא היו הגשמים יכולין ליכנס:

התראת ספק היינו שמחוסר אחריו מעשה דהא המדביק פת בתנור חייב אם לא רדה מיד:

נתן נכסיו לעניים אף אשתו הענייה נזונית מהן:

כשמקבלין תעניות אחר הפסח וסוכות אז צריך כל יחיד לקבל עליו מבעוד יום:

קבלו הציבור תענית ועבר הדבר קודם חצות לא ישלימו אחר חצות ישלימו:

הלל הגדול מפני הגשמים יתחילו העומדים בבית ה' בלילות ששירות גשמים בלילה וכתיב מעלה נשיאים וגו':

נשיאת כפים שחרית מוסף ונעילה ולא בלילה:

כהנים של משמר הן שעולין למעמדן:

מותר לאכול ולשתות קודם תפלת מוסף ולא להשתכר:

בעל מום בסתר נושא כפיו ואף בגלוי כשרגילין בו בני עירו:

אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ובהתחלה פליגי:

לא היו מתפללין על קרבן אחיהם בתמידים. כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד:

אין מברכין על הלל דראש חדש דמנהגא הוא:

ליל ראשון של פסח חובה ליחיד לגמור הלל מכל מקום הא דקאמר יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר אראש חדש קאי על ידי דילוג גומר ומיהו לשון גומר משמע בלא דילוג: