והכתיב במגילת תענית יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה
ג׳
ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתליסר יום ניקנור הוא ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר יום טוריינוס הוא
ד׳
אלא לאו דקא קרו ליה בחדיסר וקתני מותר בהספד ובתענית
ה׳
לא בני ארבעה עשר וקא קרו ליה בתריסר ודקאמרת יום טריינוס הוא יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו ליה רבנן יום טוריינוס הוא אמר להו יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו
ו׳
ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ניקנור אמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוהו משום יום ניקנור ניקום ונגזר
ז׳
מאי ניקנור ומאי טוריינוס דתניא ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלים תעשה בהם נקמה
ח׳
מאי טוריינוס אמרו כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו וראויין היו ליעשות להם נס ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו
ט׳
ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו ואנו נתחייבנו כליה למקום ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך
י׳
אעפ"כ הרגן מיד אמרו לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין:
י״א
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו' אין גוזרין תענית בראשי חדשים כו': וכמה הויא התחלה רב אחא אמר שלש רבי אסי אמר אחת
י״ב
אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן (שמעון בן) גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים:
י״ג
הדרן עלך סדר תעניות כיצד
י״ד
מתני׳ סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת
ט״ו
ירדו לצמחין אבל לא ירדו לאילן לאילן ולא לצמחין לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות מתריעין עליהן מיד וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים דכתיב (עמוס ד, ז) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וגו'
מותרין בהספד ובתענית - בני ט"ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית: בני חמיסר - דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה (דף יט.): מי שרי - י"ד אפילו לבני ט"ו בהספד ותענית:
ב׳
ואמר רבא לא נצרכה - לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו': אלא לאסור את של זה בזה - כגון בני ט"ו (דקרו) בי"ד ובני י"ד בט"ו:
ג׳
בני ארביסר - נינהו כפרים ועיירות: וקא קרי בי"ג - כגון שחל י"ד בג' בשבת ומקדימין ליום הכניסה: יום ניקנור הוא - לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית: אלא בני י"ד וקרו בי"ב - שחל י"ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י"ב: טוריינוס - בסמוך מפרשה:
ד׳
בחדיסר - שחל להיות י"ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י"א ושמע מינה דאע"ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית:
ה׳
שמעיה ואחיה - חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה:
ז׳
איפרכי - דוכוס:
ח׳
לוליינוס ופפוס אחיו - צדיקים גמורים היו: בלודקי' - היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא (ב"ב דף י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד: אם מעמו כו':
ט׳
נתחייבנו הריגה - על חטא חייבי מיתות בית דין:
י׳
דיופלין - שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים: בגזירין - מקלות כמו גזירי עצים:
י״א
וכמה הויא התחלה - שאינו מפסיק לאחר מכאן: רבי אחא ורבי יוסי - אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא: שלש - תעניות שני וחמישי ושני:
י״ב
זו דברי ר"מ - ואדברי ר"מ דמתני' קאי דקתני אין משלימין: מתענה ומשלים - עד חשיכה:
י״ד
מתני' סדר תעניות אלו - האמור בפ' ראשון (דף י.) שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י"ג אם לא נענו: ברביעה ראשונה - אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה: אבל צמחים ששנו - שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן: בין גשם לגשם - בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא:
ט״ו
ירדו לצמחים אבל לא לאילן - מפרש בגמ': לבורות שיחין ומערות - בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה: שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו' - כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף י״ח עמוד ב
א׳
רש"י ד"ה בני חמיסר. כגון שהלך לעיר כו'. כצ"ל:
ב׳
רש"י ד"ה אבל צמחים ששנו. תחת חטה יצא חוח כו'. הוא לשון הכתוב באיוב (לא מ):
ג׳
בא"ד שכל חומר האחרונות נוהג בהן. ומתניתין דתני מתריעין הוה כמו וכו' ר"ל וכל מאי דחשיב לעיל (יב ב) במשנה אחר מתריעין דהיינו ונועלין כו' ועמש"כ בס"ד בפ"ב דפאה מ"ז:
הלכה מתענה ומשלים. פי' הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים אר"ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב:
י״ד
מתריעין עליהם מיד ומתענין כמו כן. ואפילו בראשונות שחומר האחרונות נוהגין בו ואם תאמר הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענין אמאי צריך לפרש במתני' בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע תרוייהו ויש לומר משום דבעי לאפלוגי ר' עקיבא בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות:
תלמוד בבלי תענית י״ח ע״ב, מתוך מסכת תענית. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות ורש״ש וחידושי הריטב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
