תלמוד בבלי - מסכת סוכה · דף ל״ו עמוד א

בכולה - כשר: במקצתה - פסול דמנומר הוא:

תני עולא בר חנינא - אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתני' ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע"פ שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתני' בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש:

סימני טרפה - שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה: נקלף - סימני טרפה הוא דהיינו הגלודה: נסדק - דהיינו גרגרת שנסדק כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה: ניקב - כגון ניקב קרום של מוח:

ריאה שנשפכה כקיתון - הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים: הא לא קיימי סימפונהא טרפה - אלמא מסימני טרפה הוא: הכא מאי - אם נימוח וקיימי סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם: סרוחי מסרחת - נרקבת:

תפוח סרוח - מפרש לקמן: כבוש - בחומץ או בחרדל: שלוק - מבושל ביותר באור ברותחין: (כדור) - העשוי כמין כדור עגול כדור פלוט"א: התיום - שנים דבוקין יחד: הבוסר - קטן כפול הלבן: גידלו בדפוס - שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדל כמדת הדפוס דפוס פורמ"א בלע"ז כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה כגון אלו קרי דפוס: כמין בריה אחרת - שאינו דומה לאתרוג כלל:

מאי לאו תפוח מבחוץ - שנפחת ונרקב מבחוץ: סרוח מבפנים - וקליפתו קיימת כמין ריאה שנשפכה כקיתון: לא תפח אע"ג דלא סרח סרח אע"ג דלא תפח - תפח אינפל"ה בלע"ז כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח סרח נרקב ל"א תפח נרקב סרח ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו:

דומה לכושי - שגדל כאן והרי הוא שחור: פסול - שנדמה הוא קונטרפא"ט בלע"ז אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר דאורחיה הוא: הא לן והא להו - לעולם מתני' כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול:

רבי עקיבא - דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי ורבי שמעון אמרו דבר אחד: פוטר את האתרוגים בקוטנן - מן המעשרות:

כרבנן סבירא ליה - דחייבין במעשר דפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן אוכל:

שבני אדם מוציאין לזריעה - פרי העשוי לצמוח ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו והא דנקט אתרוגין משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא כדתנן לה פ"ק דמסכת מעשרות כל שתחילתו וסופו אוכל אע"פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל חייב בין גדול בין קטן וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו' האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים ופליג ר' שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא:

בגמרא בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפה מהו. ולכאורה יש לתמוה אלישנא דסימני טריפה דמה ענין סימני טריפה לפסולי אתרוג דטריפות בחיותא תליא מילתא דכל שאין כמוה חיה טריפה ומש"ה לא אשכחן שום טריפה אלא מחיים ולא לאחר שחיטה ובאתרוג דבהדר ותמים תליא מילתא אדרבא עיקר פסולא היינו לאחר שנתלש מן המחובר כגון נקלף וניקב כדמוכח מהא דאמרינן לקמן אתרוג שנקבוהו עכברים דאמר רב אין זה הדר ומקשינן עליה מדר' חנינא דמטביל ביה ונפיק ביה אלמא אפילו בתלוש נמי פסול בניקב. מיהו למסקנא דעיקר איבעיא דרבא היינו כדעולא משמיה דר' יוחנן דאתרוג שנשפך כקיתון מיבעיא ליה א"כ אפשר א"ש דכי היכי דבריאה אמר רבא היכא דלא קיימי סמפונאה טריפה וע"כ היינו משום דהוי בכלל נקובת הריאה דמתני' דהתם אע"ג דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון אפ"ה בכה"ג מיקרי חסרון א"כ ה"ה באתרוג איכא למימר דכה"ג בכלל ניקב או חסר הוא. ובענין זה יש לי ג"כ לפרש למאי דס"ד מעיקרא דאיירי בנקלף דהוי דומיא דקלופה בטריפות דלמאן דמטריף היינו משום דהוי בכלל פסוקה וקרועה א"כ ה"נ הוי בכלל חסר דפסול משום דבעינן לקיחה תמה כן נ"ל:

גמרא בעי ר' ירמיה (אב"ה עיין לקמן בסמוך ע"ב על גמרא דאשחר אימת):

רש"י ד"ה שבני אדם, ומודו בתפוחים שמוציאים לזריעה, ק"ל דלרבה דאמר ר"פ ור"ש אמרו ד"א וטעמא דר"ש דעד גמר בישולם לא היה אתרוג פירי אמאי נקט ר"ש פוטר האתרוגים דמבואר דבתפוחים מודה, וכיון דהטעם דקודם גמר בישולו לא היה פירי מ"ש תפוחים מאתרוגים:

הא בכולה הא במקצתה. פי' בקונטרס במקצתה פסול דמיחזי כמנומר ורבינו חננאל פי' איפכא בכולה פסול דלטריפות מדמי לה בשמעתין וגבי טריפות אשכחן בפרק אלו טרפות (חולין דף נה:) הגלודה טריפה ואם נשתייר בה כסלע כשרה דהדרא בריא וכן מוכח מדפריך אי נקלף תנינא כלומר אם סימן טריפה דקא אמרינן היינו נקלף דסימן טריפה הוא הגלודה תנינא במתני' שהוא פסול באתרוג משמע בהדיא דכעין טרפה מיפסיל:

אי נסדק תנינא. שהוא כעין טרפות בגרגרת שנסדקה כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה תנינא במתני' נסדק פסול ובכי האי גוונא שנסדק על פני כולה אי ניקב שגם הוא סימן טריפה כמו ניקב קרום של מוח והשתא הא דפריך עלה תנינא לא הוי כעין אחריני אלא כלומר תנינא שהוא כשר גבי אתרוג כדקתני מתני' ניקב ולא חסר כשר ומכל מקום אע"ג דלענין טרפות אסור התם הוא משום דקרום לחודיה קאי אבל הכא כוליה אתרוג חיבור הוא ודמי לניקב הלב ולא לבית חללו ויתכן דגבי אתרוג נמי אם ניקב עד חדרי הזרע שהגרעינין לתוכן פסול אע"ג שלא חסר ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ואם ניקב עד שם בכלל מפולש הוא דאותן חדרים במקום סימפונות דריאה קיימי כדמוכח שמעתין דבעי ליה למיפסל נשפכה כקיתון משום דלא קיימי סימפונהא ואי הוה מפרשי דמתניתין דקתני ניקב וחסר כל שהוא פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טפי דהוי תנינא דומיא דאחריני כלומר ניקב נקב מפולש או לבית הסימפונות או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל אי אפשר לומר כן דמשמע דחדא מלתא היא מדקתני סיפא ניקב ולא חסר כשר:

אתרוג ככדור פסול. כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנות בו כדדרשינן (בפשיקתא רבתי) דברי חכמים כדרבונות ככדור של בנות שזורקות זו לזו כך דברי תורה נזרקין מפה אל פה פלוט"א בלע"ז כי ההיא דהכדור והאימום דסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) ואית דגרס כדוד בדל"ת והיינו עשוי כמין דוד ועגול כקדרה: [וע"ע תוס' סנהדרין כו. ד"ה כדור ותוס' חולין סד. ד"ה כודרת]: אתרוג הבוסר. פי' בקונטרס קטן כפול הלבן ולא יתכן כדפרישית בריש פירקין (סוכה דף לא:) אההיא דשיעור אתרוג דמייתינן התם: