א׳
פיסקא נקטם ראשו תני עולא ב"ח נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר בעי ר' ירמיה נקטם ראשו מעי"ט כו' עד סוף הסוגיא ולפי שיטת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן בשם הגאונים משמע דכולה סוגיא דהכא לא סלקא אליבא דהלכתא דכל השקלא וטריא דהכא אדינא דמתני' קאי דנקטם ראשו של הדס פסול משא"כ למאי דפסק שמואל לקמן כר' טרפון דאפילו שלשתן קטומים כשר א"כ אפילו לא עלתה בו תמרה כשר ודלא כסתמא דמתני' משום דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת שאין הלכה כסתם וע"ש בלשון הרמב"ן בספר המלחמות באריכות. אלא דלכאורה יש לתמוה דאכתי מאי חזית דסמכינן אהאי דשמואל מסוגיא דהכא דסתמא דתלמודא שקיל וטרי בהך איבעיא דר' ירמיה וקאמר נמי עלה דתיפשוט ליה מדר"פ וכיון דר"פ בתראה הוי אלמא דסתמא דתלמודא דהוי בתר ר"פ נמי שקלי וטרי בה בהך איבעיא דר' ירמיה דאפילו את"ל דהא דמייתי מילתא דר"פ אגב גררא מייתי לה כיון דע"כ אליבא דרבי יוחנן מוכרח לומר כאוקימתא דר"פ וא"כ שפיר קאמר דתיפשוט מדר' יוחנן מ"מ ע"כ הא דמייתי בתר הכי לימא כתנאי עבר וקטם סתמא דתלמודא מסיק הך מילתא ליפשוט האיבעיא דרבי ירמיה וא"כ משמע להדיא דסתמא דתלמודא סברה דהלכה כסתם מתני' דהכא ודלא כשמואל. אם לא שנאמר דאיתא לדשמואל ואיתא נמי לדרבי ירמיה ולסוגיא דהכא והיינו ע"ד שכתבו הראב"ד ובעל המאור והר"ן ז"ל דיש לחלק בין נקטם ראשו דמתניתין ובין קטומה דר' טרפון. והנלע"ד בזה אבאר לקמן בעה"י בסוגיא דרבי ישמעאל ורבי טרפון במימרא דשמואל ע"ש: