א׳
גמרא ור"מ הא מדאורייתא מחזא כו'. משמע דגם ר"מ מודה בדרשה זו דר"י ונ"ל דאצ"ל דס"ל כר"א דלקמן (כז ב) אלא דנ"מ להיכא דא"י לעמוד כל ז' מפני רפיונה א"נ לענין ביטול דלעיל (ר"ד ד) דבעינן שיבטל לכל ז' כדפרש"י שם ונ"מ עוד להא דכתבתי לעיל (יג ב) ע"ש ואין סתירה לזה מהא דאמרי' לקמן לדידיה זמנין כו' דכווצא ולאו אדעתיה ותיפוק ליה דא"ר לז' די"ל דבדפנות ל"ב ראויים לז' ולפ"ז יהיה ראיה למה דפרישית בר"מ בהא דעד כ' אמה אדם עושה דירתו דירת עראי ודלא כפרש"י דצריך לעשות מחיצותיה קבועין דהרי במחיצות לא איכפת לן ולכאורה דרשת רבא שם מתאחדת עם דרשה דהכא ותקשה למה תפס רבא קרא אחר ולא סגי ליה בקרא דהכא די"ל דחד למעוטי פחות מז' וחד למעוטי יתר מז' [וכעין זה (בשבת דף קלב)] דל"ת הרי יש בכלל קבע עראי וכדמקשה לי' אביי התם: