פסקי תוספות על מסכת סוטה דף ל״ט עמוד א

שהתה עם הבועל כדי טומאה אסורה לבעל ולתרומה ולבועל: (ד"ז במשנה) דף ב ע"א

קשה לזווגן אלמון ואלמנה אבל אלמון ובתולה או בחור ואלמנה הוי לפי המזל: (זהו בגמרא):

בבריאת העולם נגזר כל הדורות להבראות במזל שנולדו.

אם אין נוהג כשורה אתה רשאי לשעבד בו: ד"ה כתיב נמי: דף ג ע"ב

נטל מים ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק טהור נטל ראשונים ושניים חוץ לפרק טמאים. נוהגין העולם לזרוק מן הכלי ליד אחת ואחר כך משפשף בחבירתה אבל לא נתכוון ליטול כי אם יד אחת ושפשפה בחבירתה טמאה: (מס' ידים פ"ב):

ספק סוטה חולצת ולא ודאי: דף ה ע"ב

סוטה בא עליה בדרך אין המים בודקין וגם על עון בניו ובנותיו ואפילו פנויה: (ד"ז בגמרא דף מז ע"ב)

יש לה זכות תולה ואע"פ שאינה טהורה מותר לבעלה לבוא עליה. זכות תולה ואין עושה בה רושם ומצילתה מכל וכל: ד"ה וטהורה: דף ו ע"ב

שחיטה בעי כלי שרת אך אין צריך כלי יפה לשחיטה כמו לקמיצה: (ד"ז בגמרא דף יד ע"ב)

אין ישיבה בעזרה ואוכלין מעומד: (ד"ז בגמרא דף מ ע"א):

נזיר טהור חוטא קצת אך יצא הפסידו בשכרו ונקרא נאה וכן היושב בתענית בשבת לחלום וצריך לישב בתענית גם יום ראשון יצא הפסידו בשכרו: (ד"ז במסכת נזיר דף ב: בתוס' ד"ה ואמאי):

קלפים שלנו אף כי אינם מעופצים כותבין עליהם שטרות וספר תורה ותפילין ומזוזות: (ד"ז במסכת שבת דף עט ע"ב בתוספות ד"ה קלף).

ארדימנ"ט מותר לתת לתוך דיו. דיו של עפצים אינו דיו: (שם):

מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה אלה פסולה: ד"ה דכתיב: דף יז ע"ב

וכן בלא שירטוט לר"י (או לא דקדק בחסירות ויתרות): ד"ה כתבה: שם

וכן בשני עמודים לרש"י וירושלמי וכן גט ולר"י דוקא בשתי חתיכות: ד"ה כתבה על: שם

גרושה שזינתה אינה נאסרת על בעלה: (ד"ז במשנה): דף יח ע"ב

כהן זקן היה מניח ידו תחת ידיה משום הרהור כשמניף אותה: ד"ה וכהן: דף יט ע"א

החיל אין נכרים וטמאי מתים נכנסים לשם ולשאר הר הבית שרי: (ד"ז בזבחים דף לא ע"ב בתוס' ד"ה ובטמאים):

בשביל עון א' אין להחזיק אדם רשע שאין לקרות בשמו רק כדואג שהיה רשע גמור:

פרוש מאהבת שכר ויראת יסורים אינו טוב וכגון שאם לא תמלא תאותו יתחרט אבל האומר סלע זה לצדקה שיחיו בניו הרי זה צדיק כשאינו מתחרט ופרוש מאהבת בוראו ויראתו שלא יקפיד טוב הוא: ד"ה לעולם: דף כב ע"ב

העוסק בתורה רק להתגדל ולקנטר חבירו נוח לו שלא נברא אבל עוסק לקבל שכר טוב לו: בא"ד:

פתח פתוח לרשות הרבים אין בו משום יחוד או אם בעלה בעיר: (ד"ז בקידושין דף פא ע"א):

עוברת על דת צריכות התראה ויוצאות בלא כתובה: (ד"ז בגמרא דף כה ע"א):

מחל לה בעלה אחר סתירה אינו מחול: (שם):

נכרי אוסר אשה בביאתו: (ד"ז בגמרא דף כו ב):

כשהיא קרקע עולה אינה צריכה למסור עצמה: (ד"ז בסנהדרין דף עד ע"ב בתוס' ד"ה והא אסתר):

כל מקום שנאמר פלוני ופלוני כולהו סבירא להו אין הלכה כאותן תנאים: [ד"ז בב"מ דף סט א]:

בשעת קריאת שם חלה בעינן מוקף: (ד"ז בגמ'): דף ל ע"א

(שני) [שלישי] של תרומה אין עושה רביעי בקודש: (שם):

גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ודבריהם כשר וכן לסוטה: (ד"ז בר"ה דף כב ע"א):

בברכת י"ח יכול להרבות אם בעל תשובה הוא יאמר מעין סלח לנו כו' וכן כולן: (ד"ז בע"ז דף ח ע"א ועיין ברי"ף פ"ה דברכות):

קריאת שמע בכל לשון: (ד"ז במשנה): דף לב ע"א

קרא ולא השמיע לאזנו יצא: (ד"ז בגמרא): שם ע"ב

פרשת זכור מן התורה: (ד"ז במגילה דף יז ע"ב בתוס' ד"ה כל התורה):

קריאת ס"ת בבית הכנסת תיקן מרע"ה. (ד"ז בב"ק דף פב ע"א בתוס' ד"ה כדי שלא):

מלאכי השרת אינם מבינים כלל בלשון שאינו של הקודש ויחיד לא ישאל צרכיו בלשון ארמי אך תפלה דהוי ברבים הוי בכל לשון: (ד"ז עיין ברא"ש פ"ב דברכות סימן ב):

אשכול היה מונח על דף כמין מטה מסורגת ושתי מוטות תחתיו בשנים דקרא היינו שתי מוטות למוט י"מ סתם מוט שתי בדים אחד מימין ואחד משמאל: ד"ה טורטני: דף לד ע"א

כל כלי שולחן מובלעים בשולחן וכלי המזבח מכוסין עמו במכסה:

שבעים לשונות הן מלבד לשון הקודש: (זהו בגמ'): דף לו ע"ב

כהן שהוא בבית הכנסת חייב לברך אבל לא כשהוא חוץ לבית הכנסת: ד"ה כל: דף לח ע"ב

מחיצה של ברזל אין מפסיק ביניהן לאביהן שבשמים לענין ברכת כהנים: ד"ה מחיצה: שם

כשקורין בתורה ומהדר אפיה וגרס בלחש שרי ולא בקול רם: (ד"ז בברכות דף ח ע"א בתוס' ד"ה רב ששת):

כשנושאין כפיהן חולקין אצבעותיהם: ד"ה כי. דף לט ע"א

בעל תשובה כשר לדוכן אם עובד עבודת כוכבים וחזר: (ד"ה בשאלתות): שם

בעל מום בגלוי פסול: (ד"ז במגילה דף כד)

שני כהנים צריכין לברר בע"כ ולא ביחיד:

אסור לעשות מן תיבת ס"ת כסא שמניחין ס"ת עליו וכן מן היריעה הפרוסה בפנים ואפילו היריעה הפרוסה מבחוץ הוי תשמיש קדושה: (ד"ז במגילה דף כו ע"ב):

אין לומר הפסוקים שאומרים כשהכהנים מברכין: (ד"ז בגמרא): דף מ ע"א

אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה: ד"ה אותו: דף מא ע"ב

היוצא משום יאוש בניו עבדים ולהכי אף כי מלך הורדוס בניו עבדים ואע"פ שאביהם בן חורין: (ד"ז ביבמות דף מה ע"ב בתוס' ד"ה כיון):

קיצץ יחור הנטיעה ילדה והסביכה בזקנה בטלה קצץ (אפי') מזקינה והרכיבה על ילדה חייב או [אפי'] נטע נטיעה ראשונה לסייג ולקורות והבריך בה נטיעה חייב דהוי כנוטע עכשיו לאילן מאכל: (ד"ז בגמרא): דף מג ע"ב

חורגין הגדילין זה עם זו מותרין לישא זה את זו והירושלמי פליג: (ד"ז עיין ביבמות דף כא ע"א בתוס' ד"ה ומותר):

סנהדרי גדולה הולכין לבתיהם אחר תמיד בין הערבים ובשבתות ובימים טובים: [ד"ז בסנהדרין דף פח ע"ב]:

באומות הולך אחר הזכר:

בלק היה מנסיכי מדין ובתו נשאת למואבי ורות בת בתו של עגלון בשכר שעמד מעל כסאו יצא ממנו רות: