תלמוד בבלי - מסכת שבועות · דף מ״ט עמוד ב

חייב - שהרי כפרו ממון שאילו הודה מתחייב:

מת והוא נשבר כו' פטור - שאם הודה לא היה משלם וכן נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב פטור שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:

אמר לו אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר כו' פטור - שזה שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:

גמ' מאן תנא ארבעה שומרין - לקמן מפרש לה: רבי מאיר היא - לקמן מפרש מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין בתמיה על כרחינו ארבעה הם זה בחנם וזה בשכר זה שואל וזה שוכר:

הני ג' הוי גרסינן ול"ג אי הכי ובין לר' מאיר ובין לר' יהודה פרכינן לה:

כולן - כל הני פטורי דמתניתין פטורין משבועת שומרין כלומר מאשם דשבועת הפקדון וחייבין משום שבועת ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועה לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:

בלאו והן - נגנב ולא נגנב:

ליתא בלהבא - ימות ולא ימות שזו שבועת שוא היא שאין בידו לקיים:

ה"ג צריכא דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב משום דמנפשיה אישתבע אבל בהא אימא מודי ליה לשמואל כדר' אמי כו'. טעמא דר' אמי מפרש לקמן:

כי תשבע מעצמו - משמע כדריש לקיש והאי כי תשבע בלשון אי דרשינן לה אם תשבע דהיינו מעצמו ולא שבועת דיינין שהיא בעל כרחו ורב דריש ליה בלשון דהא שהרי תשבע הרבה ישבעו על פי בית דין ועלה נמי כתיב קרבן עולה ויורד בשאין בה כפירת ממון שתחייבנו אשם:

רבי אלעזר אומר כולן - הנך פטורין דמתני' פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי דרבי אלעזר סבירא ליה כרב: חוץ מאיני יודע מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דשומר שכר והשוכר - דקתני בהו במתני' חייב ההוא חייב בשבועת שומרין שהרי כפרו ממון ובההיא דשומר חנם שטען אבד והוא אכלו ובטוען נגנב והוא גנבו דקתני בה מתני' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם לא איצטריכא ליה לר' אלעזר למימנינהו גבי הנך חוץ דהא בהדיא פריש להו תנא חומש ואשם דשבועת שומרין:

שֶׁהֲרֵי כָּפְרוֹ מָמוֹן. נראה לי דמכלתין מתחלת 'מכדי' שהוא אותיות 'כד ים' דתורה שבעל פה היא תיקון המלכות שנקראת ים ויש בה כ"ד צרופי שם אדנ־י שהם כ"ד קשוטין ומסיימת באותיות 'ממון' שהם ראשי תיבות 'מתרין מזלין נוצר ונקה' שתמשך הארה זו למלכות על ידי לימוד המסכתא תורה שבעל פה. גם ראש הגמרא מ"ם וסופה נו"ן הרי מ"ן [מיין נוקבין] שעולין על ידי לימוד תורה וכמו שכתב עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה במאמר אפיקומן מלה מורכבת 'אפיקו מ"ן' [מיין נוקבין] וכנגדן ימשך מ"ד [מיין דוכרין] אשר מוצאן מצא חיים.

גמרא מאן תנא ד' שומרין אר"נ כו'. עמש"כ בב"מ (כ"א) בתד"ה וכמה:

גמ' שם בפיסקא אמר לש"ח כו' אמר לאחד כו' אמר לשואל כו' היכן שורי א"ל א"י כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ר"מ היא. לקמן מפרש הס"ד ואח"כ מה"ד מי איכא:

רש"י ד"ה כי תשבע. ורב דריש ליה בלשון דהא כו'. כ' כן לפי שיטתו בשלהי גיטין ע"ש והוא דוחק ע"ש בתד"ה כי ולפי מה שפי' בעצמו ריש ר"ה דכל המשמשין בלשון כאשר כו' לשון אם הן כו' שהרי בודאי יהי' כו' יל"פ הכא נמי כן ואף שזה אינו בודאי שיהיה לו ריב ויחייבוהו ב"ד שבועה וישבע לשקר ולישנא דתשבע דמשמע מעצמו ל"ק דהרי שבועת הדיינים ג"כ הוא עצמו מחויב לישבע או שיענה אמן ואיננה כשבועת העדות ושה"פ לענין קרבן שחייבין אפי' במפי אחרים ממש. ועמש"כ לעיל ברפ"ו:

בריך רחמנא דסייען

הכי קאמינא מאן תנא שוכר כנושא שכר פי' דהא דאמרינן מאן תנא ד' שומרין לאו משום מניינא אלא רישא דמתניתין נקיט בידיה כלומר מי שנה אותן על הסדר הזה שיהא שוכר כנושא שכר. חוץ מאיני יודע מה אתה סח שבשואל ובגנבה ואבידה שבנושא שכר והשוכר שהרי כפרו ממון איכא למידק ולימא נמי אבד שבשומר חנם דקתני הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ורבינו שלמה ז"ל כתב על זה דההיא לא איצטריכא ליה למימר דהא קתני בהדיא קרן וחומש ואשם דהיינו חיוב דשבועת השומרים ולא נתחוור תירוץ זה לרבינו הרמב"ן ז"ל דהא היכא דקתני נמי חייב סתמא ליכא למשמע אלא מחיוב שבועת השומרין לכך תירץ הוא ז"ל דהיינו טעמא דלא נקט אבד שבשומר חנם משום דקתני ביה אכלו דמשכחת לה בגזילה ממש בלא שבועת השומרין. והאל ברחמיו ישמרנו מכל חטא ושגיאה אמן ואמן. ובהכי סליקא לן מסכת שבועות תהלה לאל יתברך ויתעלה והוא ברחמיו יזכנו להבין ולשמוע וללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה שלימה אמן כן יהי רצון:

מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי. משמע דהכי הלכתא:

וחייבין משום שבועת ביטוי. תימה דנימא דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפרק שלישי גבי שבועת . העדות (לעיל שבועות דף כה:) ונראה לי דלא דמי דהתם יצא להקל הילכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש: