א׳
גְּזֵרָה שָׁוָה לָא גָּמִיר. פירש הרי"ף ז"ל הכונה אפילו רבי עקיבה לא אמרה דרך גזרה שוה דהא לָא גָּמִיר גְּזֵרָה שָׁוָה זו מרבו, אלא כך אמרה דרך דרש ואסמכתא עד כאן דבריו. והוא ביאור נכון לתרץ בו קושיתו. ברם צריך לנו לדעת, בשלמא אי גמיר גזרה שוה אין עליו קושיא דְהַתּוֹרָה כִּסַּתּוּ, וְאַתָּה מְגַלֶּה אוֹתוֹ, אבל אם דרש זה מעצמו מה יענה לקושיא זו דרבי יהודה בן בתירא דְהַתּוֹרָה כִּסַּתּוּ וכו'? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בשם הגאון פני יהושע ז"ל, ביאור מדרש פליאה וז"ל שאלו את רבי מקושש מי היה? אמר להם, מה עשה? אמרו לו תולש היה. אמר להם מקושש זה צלפחד! ופירש הגאון הנזכר דבגמרא פליגי חד אמר מקושש תולש היה, וחד אמר מעביר ד' אמות ברשות הרבים היה, ועל זה יש להקשות בשלמא למאן דאמר מעביר ד' אמות ברשות הרבים היה, לכך הוצרך הכתוב לומר (במדבר טו, לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דאיתא בגמרא (שבת דף ו.) המדבר בזמן שהיו ישראל שרוים בו היה לו דין רשות הרבים, ואחרי זה יש לו דין כרמלית, ולכך הקדים לומר וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר ללמדך שהיה מעביר ד' אמות ברשות הרבים ולכך נתחייב מיתה מן התורה, אבל למאן דאמר תולש היה למאי אצטריך הכתוב לומר וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? ותירץ הגאון למאן דאמר זה בא ללמדנו דמקושש לשם שמים נתכוין, כמו שכתבו התוספות בבתרא (דף קיט) שיש מדרש רבותינו ז"ל מקושש לשם שמים נתכוון, שהיו אומרים כיון שנגזר עליהם (במדבר יד, לה) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ שוב אינם חייבין במצות, לכך עמד וחלל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד כזאת! ולכן הקדים הכתוב לומר וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שנגזר עליהם בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, והיו קצתם חושבין שאין חייבין עוד במצות, לכך כתיב (שם) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים, כדי שיהרג וידעו שכולם חייבין במצות גם עתה במדבר! ולכן כששאלו את רבי מקושש מי היה? לא השיב להם שמו עד שידע מה הם חושבין עונו? דאולי חושבין שהיה מעביר וְהַתּוֹרָה כִּסַּתּוּ ואיך יגלהו? ואחר שאמרו לו תולש היה, דאז למאן דאמר זה מוכרח לומר דלשם שמים נתכוין דלכך הזכיר הכתוב שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וכאמור, אז אמר להם צלפחד היה, דכיון דלשם שמים נתכוין הרי זה שבח לו דמסר עצמו להריגה בשביל שלא יהיה אחד מישראל חושב לבטל מצות התורה! עד כאן דבריו. והשתא לפי זה יש לומר דרבי עקיבה ורבי יהודה בן בתירא בהא פליגי, דרבי עקיבה סבר תולש היה ולכן מוכרח לומר דלשם שמים נתכון, ולכך גילה שמו דהוא שבח לו, אבל רבי יהודה בן בתירא סבירא ליה מעביר היה, לכך חש להא ואמר 'התורה כסתו ואיך תגלהו!' והא דלא ניחש לרבי עקיבה לומר מן וַיַּעְפִּלוּ, היה היינו משום דכתיב (במדבר כז, ג) כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, משמע חטא יחיד דהיה לו דוקא, אבל חטא וַיַּעְפִּלוּ הי' של רבים, ולפי מ"ש לעיל דרבי עקיבה סבירא ליה תולש הי' ולשם שמים נתכון לכך אמרו בְחֶטְאוֹ מֵת ולא אמרו 'בָּעֲוֹנוֹ' דקרו לה שוגג ששגג בדבר זה שחשב שמותר לעשות עוון בידים בשביל לזכות אחרים.