א׳
גמרא בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב וכתבתם כו' וכתיב בתריה למען כו'. ור"ל דמכלל הן אתה שומע לאו. עי' לקמן נג ב' ברש"י ד"ה בעון בטול תורה. בס' ב"א הביא קושיא בשם ב"ה דהא אמרי' בקדושין ס"א ב' לרחב"ג דס"ל מכ"ה א"ש לאו דסד"א אם תיטיב אגרא לא תיטיב לא אגרא ולא דינא קמ"ל ר"ל להכי איצטריך תו ואם לא תיטיב כו'. וכן הרבה פסוקים כה"ג. והב"א מחלק בין איסור גרידא כי הכא לשם דאית בהו ממונא כמ"ש התוספות בס"פ שבוה"ע. וכמו דמחלק הגמרא שם לר"מ דמודה באיסור גרידא דל"ב תנאי כפול ולא מחוור דבשלמא תנאי כפול הסברא מבחוץ דלא ליבעי רק לפי דמצינו מפורש בב"ג וב"ר דנכפל אמרינן דאין לך בו אלא חדושו דהיינו בממונא אבל בנידן דידן הסברא החיצונה כ"ה ומה"ת לחלק. שוב ראיתי להר"ן שם בס"פ שבוה"ע שהקשה כה"ג על מתניתין דשם דר"מ מחייב ביברכך וייטיב לך (ר"ל אם תעיד) דס"ל דזהו אלה דמשתמע דאם לא תעיד קללה מש"ס דקדושין הנ"ל ותירץ דע"כ ל"א שם בקדושין אלא לרחב"ג דאל"כ ואם לא תיטיב מיותר אבל לר"מ דל"ל מכלל כו' הא איצטרך לכופלו ובאסורא דגם ר"מ מודה דל"ב ת"כ. א"ל דמברכה משתמעי קללה אך דבריו צ"ע שכ' שם ליישב בזה שיטת רש"י ורש"י ז"ל ס"ל למסקנא שם דתיפוך ורבנן הוא דמחייבי דס"ל כרחב"ג והכא נצטרך לומר דר"מ הוא דס"ל בעון מזוזה דר"י שמעינן ליה בגיטין מו ב למאי דמשני רבא התם הב"ע דלא כפלא לתנאי דל"ב ת"כ. וכן בנדרים י"א ע"ש והא דל"ק הש"ס תסתיים משום דרנב"י יליף טעמיה מקרא אחרינא. אבל עדיין קשה דמזוזה היינו מצוה דאית ביה ממונא דלר"מ בעינן ת"כ אח"ז ראיתי לשעה"מ בפ"ו מהל' אישות שעמד ע"ד הר"ן במה שעיינתי עליו ויישבו ע"ש: