פסקי תוספות על מסכת סנהדרין דף פ״ו עמוד א

דרישה וחקירה לא בעי בכתובות אשה וגזילות וחבלות וירושות ומתנות:

גזילות וחבלות דנין ע"י דתפס או שאמר וקבע לי זמנא בא"י: ד"ה שלא: דף ג

דיינא דלא גמר דינא פסול לדייני אם לא ערכאות שנתמנו לדיינים. ד"ה אי אפשר:

שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף. ד"ה לרבא: שם

שבעים סנהדרין לבד המופלא שביניהם. ד"ה רבי יהודה: שם ע"ב

לא כתיב ולטוטפות אלא ולטוטפת. ד"ה לטטפת: דף ד ע"ב

יחיד דגמר וסבר דן האדם בע"כ וכן סתם ג' בני אדם ואפילו ב' אלא שנקראו ב"ד חצוף והיינו כשאמר שלא יבא לב"ד כלל או אם הוא לוה ואין רוצה לדון בעירו אבל אם אמר לא אדון בפני זה אלא בפני זה דוקא מדעתו. ד"ה דן אפילו: דף ה

מי שיש לו רשות יכול ליתן רשות וכן מי שנסמך יכול לסמוך לדיני קנסות והניתן לו רשות אין רשאי ליתן רשות בעירו של הנותן. ד"ה נקיטנא: שם

צריך ליתן רשות ליפטר בדיני ממונות אם טעה. ד"ה אי גמיר: שם ע"ב

נהרות שאין המים צלולין ועפר וטיט מעורב בהן פסולין למי חטאת. ד"ה פסולין: שם

אפילו ביעתא בכותחא לא לורי קמי רביה: מי שלא נטל רשות מרבו תוך ג' פרסאות אסור וחייב מיתה וחוץ לג' פרסאות אסור ואין חייב מיתה ואם נטל רשות מותר חוץ לג' פרסאות. ד"ה אלא: שם

אמר לשנים תדונו כמו שרגילין לעשות דין או פשרה עשו דין אין חוזרין בהן פשרה חוזרין בהן. ד"ה יפה כח: שם

בדין הולכין אחר רוב דעות בפשרה צריך שיסכימו שלשתן לדעת אחד. ד"ה ביצוע: דף ו

אמר כדשיימי תלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בי תלתא. שם בא"ד:

פשרה צריכה קנין ולא מחילה. ד"ה צריכה: שם

דקדקו בדין היטב ואין מחוסר אלא פלוני אתה חייב פלוני אתה זכאי אין לבצוע וכשמתחייב אחד מהן שבועה שרי לומר להן לעשות פשרה ואחר שאינו דיין רשאי לבצוע לעולם. (ד"ה נגמר הדין): שם ע"ב

יש דברים שאין מתחייבים בחלה עד אחר אפייה הסופגנים באילפס חייבים בחמה פטורין. ד"ה טחנה ואפאה: שם

אדם העוסק בתורה ולא קבע עתים שואלין ממנו אחר מיתתו קבעת עתים לתורה. ד"ה אלא על: דף ז

אין לרדות הצבור יותר מדאי ולהטיל אימות עליהם. ד"ה תהא: שם ע"ב

מנודה לתלמיד אין מנודה לרב כשמנדהו לכבוד עצמו אבל לשם שמים לא. ד"ה מפקינא: דף ח

אושפיזכני כשר לדונו אך יש להרחיק וכן הנהו דפרק שני דייני גזירות (דף קה ע"ב). ד"ה פסילנא: שם

דיני כתובה דנין בבבל. ד"ה מוציא שם רע: שם

אמרו עדים אשת פלוני זינתה בעי דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה. ד"ה מיתיבי: שם ע"ב

מסית צריך עדה ועדים והתראה אך אין מהפכין בזכותו ומכמינין לו עדים ואין מתרין בו בפירוש אלא אומרים לו היאך נניח אבינו שבשמים ונעבוד לעצים ואבנים. ד"ה בעדה: שם

נתכוין פסול להעיד אך לא בא בפני ב"ד לא מיפסלו הכשירים בכך וכן אין עד נעשה דיין היינו עד המעיד אבל המתכוין להעיד ולא העיד לא. ד"ה בזמן: דף ט

אוכל נבילה לתיאבון פסול וכן הבא על הערוה אבל לא הגס והמתייחד עמה. ד"ה לרצונו: שם ע"ב

מלקין על יחוד כל עריות לבד מאשת איש: בא"ד

עדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אין נאמנים דלא פלגינן דיבורא בחד גופא: ד"ה ואין. שם

פלוני רבעני מהימן שריבע אבל לא שרבעו וכן לדידי אוזפיה ברביתא נאמן (הלוה) שהלוה לאחר ולא לדידיה בדרבנן לא פלגינן דיבוריה לפסול השטר: בא"ד

אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר. כשהשבעה גמרו להיות מעוברת אומר קודם שלשים. ד"ה ואיירי: דף י ע"ב

בת קול היינו כשקול יוצא מן השמים יוצא מתוכו קול אחר. ד"ה בת קול. דף יא

ארץ העמים מטמא באהל וגוש הבא משם אין מטמא אלא במגע ובמשא. ד"ה חוששין: דף יב

מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתו עד י"ו דחידוש לבנה נמשך עד ט"ו: ד"ה שמור: דף יג ע"ב

ג' מב"ד הגדול שבירושלים היו מודדין הקרוב לחלל ועריפה אין צריך ג'. ד"ה ועריפת: דף יד

אין מוסיפין על העיר אלא במלך ונביא ואורים ותומים וב' תודות ושיר. מלחמות הרשות בעי מלך ומשוח מלחמה. ד"ה מתני': שם ע"ב

אחר תמיד בין הערבים היו הולכין סנהדרין לביתם. ד"ה אלימא: שם

בזמן הזה שאין מחללין רבעי בשוין לא בעי ג'. ד"ה נטע רבעי: שם

בטלו מרובה מן האבידה או מועט ובטל מסלע ואין שם ב"ד מתעלם (ד"ז בגמ') דף יח ע"ב

העראה בשלא כדרכה קונין ביבמה ואין צריך ביאה הראויה להתעבר. (ד"ז בגמ'): [יבמות דף נג ע"ב]: דף יט

סריס חמה אין חולץ אפי' אחר שנתרפא דבעינן ראויה בשעת נפילה:

קבלת עדים וגמר דין בעלי דין בעמידה. ד"ה ינאי המלך: שם

איכא למ"ד נשים יוצאות לפני המטה וליכא למיחש בשעת צער ואיכא למ"ד אחרי המטה. ד"ה נשים: דף כ

ערסא דגדא שרי כיון שהבית נקי ומטה מוצעת נקיה ויפה סימן טוב לבית ואין בו משום ניחוש כמו גד גדי וכו'. (ד"ז ברש"י): שם

בזמן הזה שהם מצוין בינינו ועבדים ושפחות בבית שמא יאמרו מכשף הוא לכך לא נהגו לכפות המטה גם אין בהן היכר כפייה לפי שבולטין:

מלך ישראל יכול לצוות שיתנו לעבדיו שדות ולא לעצמו ודוקא מלך על כל ישראל. ד"ה מלך: שם ע"ב

יפת תואר ביאה ראשונה מותר במלחמה ולא יותר. ד"ה דאי ס"ד: דף כא

אם של תמר היתה מעוברת כשלקחה דוד. בא"ד:

אפי' בבית הכסא שלנו שמכוסין אסור להרהר בהן וגבי חזקה דוקא יש חילוק. (ע"ב גמרא) (ועיין בברכות דף כה ע"א ד"ה ריח):

ז' לשונות (ו' דברים) אין להשתמש בהן לעולם: (ד"ז בגמ'): שם

כתב ליבונאה אינו אותיות שהוא לבן ותוך אותיות מלאים דהא הוי חק תוכות אלא על שם המקום נקראו כך או כך שמו: ד"ה כתב

אחרי יצירת הולד תפלה מועלת לעשותו זכר או נקבה וכן זווג ראשון פעמים מתחלף בתפלה שמא יקדמנו אחר. ד"ה ארבעים: דף כב

תספורת של כה"ג גרעיני זה בצד עיקרו של זה ולא של הדיוט: שם ע"ב

כהני דלעתיד אע"ג דבעו הזאה שלישי ושביעי טומאה מותר בצבור:

התוקף לחבירו בדין אחד אומר נדון כאן וא' אומר נלך למקום הוועד כל דבר שיש בו תובע ונתבע וגזילות וחבלות מקח וממכר ופקדונות כופין אותו והולך למקום הוועד. (ד"ז בגמ' דף כ"ג ודף ל"א):

אם ידוע שזה מלוה וזה לוה כגון שמודה מקצת או אמר פרעתי לוה לא מצי כייף למלוה:

מקום הוועד לאו היינו ב"ד הגדול שבישראל דהתם נתבע מצי טעין ולא התובע ור"ת פי' דשניהם מצו טענו הכי. בזמן הזה גדול הדור הוא חשוב ב"ד הגדול ובימיהם הוה הנשיא הגדול בתורה לכן נקרא כן:

אפי' למ"ד צריך לברר דבריו היינו לטרוח לאמת דבריו את לא מצא לא הפסיד. ד"ה ורבנן: דף כג ע"ב

השבע וטול ונשבע אין יכול לחזור אבל קודם שבועה חוזר. ד"ה שלח: דף כד ע"ב

דבר שבידו ולא גזים לא הוי אסמכתא דבר שבידו וגזים הוי אסמכתא ודבר שאין בידו כלל לא הוי אסמכתא ומשחקי בקוביאות אפי' הקנו זה לזה הוי אסמכתא אא"כ בב"ד חשוב או כשהמעות על הדף ושידוכין קונין אפילו בלא קנין. (ד"ה כל: דף כה)

חמסן (אפי') יהיב דמי פסול. ד"ה מעיקרא: שם ע"ב

תלוה וזבין זביניה זביני:

מותר לזרוע בשביעית משום ארנונא דהוי פקוח נפש. ד"ה משרבו: דף כו

על כל התורה יעבור ולא יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים:

אין עודרין עם הנכרי בשביעית אך אריס נכרי שמשלם קבלנותו מותר. ד"ה אגיסטון:

אסור לקנות פירות שביעית כדי למכור ולהרויח בהן או למכור בחנות דדומה לסחורה אבל ללקוט ולמכור שרי. ד"ה ימכרו:

העוברין על השבועה פסולין וכן העוברים על החרם:

שלישי בשני כשר שלישי בראשון פסול. משה לא יעיד על אשת פנחס. ד"ה רב: דף כח

ב' נשואין ב' בנות אחים או אחיות כשרים זה לזה. ד"ה גיסו: שם ע"ב

שונא כשר להעיד ופסול לדון ואחר שיחזור שנאתו כשר. (ד"ז בגמרא): דף כט

ש"מ שתבעוהו והודה אין צ"ל אתם עדיי. ד"ה כך: שם ע"ב

טוענין לאדם שעשוי שלא להשביע עצמו אבל משטה אני בך לא טענינן ליה אך לבניו טוענין כן: בא"ד

אמר בפניו מנה לך בידי ולא אמר אתם עדיי לא אמר כלום. קנו מידו כל זמן שלא נכתב השטר חוזר בשטר אע"פ שאין יכול לחזור בו: ד"ה הודה

פלוגתא דרבוותא אי כתבינן אודיתא ואם הנתבע מצי למימר לתובע השבע וטול ואם הלכה כמר בר רב אשי בכולי תלמודא (בר במיפך) שבועה ובאודיתא וחיוורי. ד"ה מר בר:

מומי בכור הראוי לבא בידי אדם עד א' נאמן ואפי' עד מפי עד. בד"ה בעדות: דף ל ע"ב

א' אמר שנים בגבה וא' אמר שנים בכריסה או ב' אומרים שנים בגבה וב' אומרים אחד בכריסה מהני (ד"ז בגמרא) [כאן ובב"ק ע ב]: שם ע"ב

נמצא אחד מהן פסול דעדותן בטילה היינו כשהפסול נודע או שהעידו תוך כדי דבור: ד"ה שב"ש: דף לא

במקום שיש שטר נזקקין לנכסי יתמי. ד"ה חייבים:

מגו למפרע לא אמרי' [ד"ה כיון]: ושליש נאמן אפי' איתחזק בבי דינא. ד"ה אין: שם ע"ב

הזקוק לחבירו לילך לדון בעיר אחר ונתחייב בדין אין משלם לו יציאותיו. ד"ה ויוציא:

נתעצמו לדין ואמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין לו ולא בעלמא. ד"ה ואם:

שטר הבא לפנינו תלינן מספק להכשירו. ד"ה חיישינן: דף לב

כי יתביתו בהיני כתובו בהיני כשנכתב השטר ביום הכתוב בו: בא"ד

דין מרומה אין דנין אותו. ד"ה כאן: ע"ב

עד שלא נחקרה עדותן יכולין העדים לומר מבודין אנו. ד"ה היכי: שם

טעה בדבר משנה חוזר. ד"ה כאן: דף לג

כשמומחה ממנו מחזירו חוזר וכשאין מומחה ממנו מה שעשה עשוי: שם

נשאל לחכם ואסר לו יכול לישאל לחכם אחר. ד"ה שעירבו: שם ע"ב

הלויתני אך אתה חייב לי נאמן דא"צ לפורעו בעדים. ד"ה אשרו: דף לה

החייב לחבירו ממתינין לו שלשים יום: בא"ד

נזקקין לתובע תחלה ואין נותנין זמן לחבלות: בא"ד

ביו"ט דנין כי ליכא עדיף מיניה. (ד"ה ומה יו"ט): דף לו

אין לקדש ביו"ט והנושא אלמנה יכניס מבעוד יום בע"ש:

סומא כשר לדיני ממונות ופסול לדיני נפשות. ד"ה לאתויי: דף לו ע"ב

יחוד מותר בנדה אם בעל כבר. ד"ה התורה: דף לז

פעמים זכות תולה וגם שכר מצות שעשה בעה"ז. ד"ה מיום שחרב: שם ע"ב

בני ארץ ישראל אין אומרים קדושה אלא בשבת. ד"ה מכנף: שם

קודם שנזדווגה חוה היה אדם יחידי ומשנזדווג ישבו יחד על כסא. ומכאן ראיה שמושיבין חתן וכלה על כסא. ד"ה בתחלה: דף לח

פועלי אמת י"ג פועל אמת ועל המקום קאי כמו וללבנה אמר כו'. ד"ה פועלי אמת: דף מב

שתה רביעית יין אל יורה איסור והיתר אך דיני ממונות שרי. ד"ה העוסקים: שם

כל עיירות המוקפות חומה יש להן דין מחנה ישראל. ד"ה בית הסקילה: שם ע"ב

עמד חוץ לעזרה והכניס ידו לפנים ושחט או שחט בסכין ארוכה כשר:

ואם עמד בפנים ושחט קדשים בחוץ חייב. ד"ה שכן אדם: שם

חוץ לעיר חיישינן על אדם שאין מכירו שמא שד הוא [בשדות] ובהרים ולא בעיר. ד"ה חיישינן: דף מד

כתב גט בקלף ואח"כ חתכו ונתנו לה פסול. ד"ה תלישה: דף מו ע"ב

מותר להלין את המת כמה ימים לכבודו. (ד"ז בגמרא): שם

סימן יפה למת שלא נקבר לפי כבודו ולא כשלא נקבר כלל: ד"ה קבורה

כל טומאה שאין נזיר מגלח עליו אין כהן מוזהר עליו וטומאת גולל אין מוזהר עליו: ד"ה משיסתום: דף מז ע"ב

גולל אין מטמא אלא צד המגולה גולל הוא מצבה על הארון: בא"ד

אבילות חל אחר שנתכסה הקבר מיד: בא"ד

גבו בגדים לצורך מת יכולין למוכרן לצורכו. ד"ה מותר: דף מח

הזמנה לאו מלתא היא וצריך עיבוד לשמה. ד"ה אע"פ: שם ע"ב

שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני: שם

מותרין ממזרין לטהר ואין להרחיק משפחות שאין ידועות. ד"ה הלכתא: דף נא ע"ב

פרנס שנתמנה על הצבור ועבר מחמת אונס חוזר לשררותו כשיעבור האונס: בא"ד

עבודת כוכבים אינה אסורה עד שתעבד:

גר שהורתו ולידתו שלא בקדושה אסור באחותו שנולדה כשהיא נכרית ואם הורתו בקדושה מותר בה. ד"ה נשא: דף נח

אסור להרוג מסור:

מי שדרכו להכות בני אדם דינא הוא לקוץ ידו ולא לפדותה בממון. ד"ה קץ ידא: שם ע"ב

המקשה לילד חותכין הולד אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו. ד"ה ליכא: דף נט

גזירה הקצובה לזמן ועבר הזמן הותרה מאליה ואין צריך מנין אחר. ד"ה לכל: שם ע"ב

מומר לעבודת כוכבים אסור לאכול משחיטתו אך בשחיטה ראשונה שנעשה בו מומר מותר. ד"ה ריש לקיש: דף סא

אנסוהו לעבוד עבודת כוכבים ולא מסר עצמו למיתה פטור ממיתת ב"ד. ד"ה רבא: שם ע"ב

ע"ז שדרכה לעבוד מאהבה ויראה או שמפרש מאהבה ויראה פטור עליה: בא"ד

אסור להזכיר שם עבודת כוכבים. ד"ה שלא: דף סג ע"ב

מותר לקבל שבועה מן הנכרי. בן נח לא נצטוה על לפני עור. ד"ה אסור:

כל דבר האסור לצאת בו לרה"ר אסור בחצר אפי' לישב בו ולא יזוז ממקומו. ד"ה לחלוץ: דף סח

חולצין תפילין ואח"כ מדליקין ומפני טרדות חולי דרבי אלעזר איקרי סמוך לחשיכה. ד"ה היאך

אע"פ שאסור לשרוט בשרו על המת מפני התורה מותר. ד"ה היה:

קטן אין לו זכייה אלא כשדעת אחרת מקנה לו כמו לולב: נכרית שנתגיירה אין בנה צריך טבילה. ד"ה קטן ע"ב:

בדורות הראשונים היתה גדולה קודם י"ג לזכר וי"ב לנקיבה. ד"ה בידוע: דף סט

כוס של ברכה צריך חי פירוש מזוג ולא מזוג. ד"ה חי: דף ע

קים ליה בדרבה מיניה חייב להחזיר כדי לצאת ידי שמים. ד"ה לא: דף עב

בת ישראל שהמירה דתה ובא עליה עובד כוכבים ונתגייר עמה התיר ר"ת לקיימה דלא חשיב בעילה. ד"ה והא: דף מד ע"ב

רוצח וערוה אין חייב למסור עצמו אלא כשעושה מעשה וכן נתקשה כבר ותקעו בערוה וכן הנח להפך עצמך על תינוק ויתמעך: בא"ד

אין (חייב) [רשאי] למסור עצמו בשאר עבירות. ד"ה (בן נח) [קטול]: שם

מצוה להשיא בנו קטן סמוך לפרקו. ד"ה סמוך: דף עו ע"ב

כפתו במקום שהוא ולא הזיקו אין חילוק בין מקדים דבר לאש או אש לדבר אשקיל עליה בדקא דמיא אפי' הביאו שם וכן זרק חץ ותריס בידו וקם ונטלו. ד"ה כפתו: דף עז

טרפה שהרג בפני ב"ד חייב אם רואהו ביום ולא בלילה. ד"ה בפני: דף עח

זאב שטרף שה בעדר בטל ברוב ר"ת פי' ואם פירש מאליו כגון נמצא ביד עובד כוכבים מותר. ד"ה בשור: דף פ

שור הנסקל אינו נאסר מחיים עד אחר סקילה או שחיטה: בא"ד

כל דפריש מרובא פריש: בא"ד

בכל מקום עובר ירך אמו הוא בר מלענין טריפות או טרפה ארי. ד"ה עובר: ע"ב

עדות (שאתה) יכול להזימה בפני ב"ד חייב. ד"ה ונגמר: דף פא

הכחיש בהמת חבירו בהכחשה דהדר פטור בהכחשה דלא הדר חייב. ד"ה הכחישה: דף פד

אין ליטול קוץ לאביו שלא יבא לידי פסיק רישיה. ד"ה ורבי: דף פה

נוהגים להשים הרבה ערבות בלולב ואינו בל תוסיף (וכן בציצית). ד"ה אי: דף פח ע"ב

אין קרוי ענוי הדין אלא כשמשהין אותו אחר גמר דין. ד"ה ולא: דף פט

אליהו היה מנבא בשם הקב"ה לעבור ומהימנינא ליה. ד"ה אליהו: שם ע"ב