תלמוד בבלי - מסכת סנהדרין · דף כ״ה עמוד ב

קים לי בנפשאי - ולא היתה ספיקא בידו וטעות הוא וכי אתני אדעתא דהוא נצח אתני ולא גמר ואקני אבל תולה בדעת יונו ספיקא הוא בידו אי נצח ואפ"ה אתני מספיקא הלכך גמר ומקני:

בנקשא תליא מילתא - שיש לו דפין של עץ מנקשין זו לזו והיונה שומעת קולן ומכרת שבעלה מזרזה וממהרת לעוף: ה"ג אנא ידענא בנקשא טפי: נקשא - הכאה זו על זו:

פספסין - שברי עצים והן מרלי"ש בלע"ז: אפילו קליפי אגוזים - שאין עשויין לכך ואקראי בעלמא הוא:

דאפילו לנכרי - שישתכח שם ריבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו:

שממרים את היונים - מרגיזים אותן זה על זה להלחם: אפילו בהמה וחיה - דלאו מילתא דשכיחא הוא: פגמיהן - אלו דפין שמזרזים בהן: אפילו במדבר - דלא שכיחי יונים דיישוב והאי פירושא ללישנא דארא נקיט ליה ולא מגופא דברייתא היא וללישנא דאי תקדמה יונך ליון איכא לפרושי חזרה גמורה דהא אפילו בחנם נמי לא עבדו כדפרישית גבי קוביא:

ויבדלו - שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקרו גנותיהן לעניים:

לא חזרת דברים - לומר לא נוסיף עוד אלא חזרה הנכרת שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן לעניים:

היינו דמשכחת לה בהמה - דאפשר שמלמדה לרוץ כשתשמע קולו: בת הכי היא - שתביא בהמות הבר לביתה עמה והלא ירדפוה החיות:

שור הבר - דומה לחיה ואם מגדלו בביתו הולך למדברות ומטעה החיות לבא אחריו ויש בהן גזל מפני דרכי שלום שמביא אותן מן הביברין והא דקרי ליה בהמה כמאן דאמר מין בהמה הוא ופלוגתייהו לענין התרת חלבו וכיסוי הדם:

חמסן - יהיב דמי אלא שאין רצון הבעלים למכור:

דאוריי' הוא - אל תשת רשע עד. ובמסכת גיטין (דף נט:) תנן מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום שלא יתקוטט אביו או קרוביו:

סוף סוף ממונא שקלי - ועברי אתקנתא דרבנן מחמת חימוד ממון: פסלינהו - דחשידי למשקל אגרא ואסהודי שקרא:

כיון דחזו דחטפי - ושקלי כלומר דאפי' דמי קא יהבי אתי לידי גזלנות כלומר שהיה קשה לבעלים למכור ובעל כרחן חוטפין וזורקין המעות לפניהם:

גבאין - ממונין שהעמידן המלך לגבות מס ומנת המלך וכרגא וארנונא מישראל חביריהם:

אקראי בעלמא - מה שהבהמה נכנסת לשדות של אחרים ורועה אקראי הוא ואין הרועה מתכוין לכך: יתירתא - יותר מן הקצבה:

בארץ ישראל - חמירי טפי משום ישוב ארץ ישראל: מגדלין איתמר - שמגדלין אותם בבתיהם ואפי' הכי בארץ ישראל פסולין מגדלי בהמה דקה דעבידא דמשמטא ורהטא לתוך השדות אבל גסה לא משתמטא ואפשר לנוטרה אבל רועה שמרען בחוץ באפר של ישוב אפי' בהמה גסה פסול שנכנסת בשדה של אחרים:

ה"נ מסתברא - דרועה בהמה גסה פסול: נאמנין עלי שלשה רועי בקר - מכלל דאי לא קבלינהו עליה לא מהימני:

לא לדינא - דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי דינא:

דלא שכיחי בישוב - ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחבירו אי קבלינהו עלויה לא מצי למיהדר:

סתם רועה - דאכתי לא חזינן דעיילו בהמותיו בשדות אחרות: סתם גבאי כשר - עד דשמעינן ביה דשקיל יתירתא:

כי הוה חזי - אבוה דר' זירא: רבנן - מיושבי העיר: אמר לך עמי בא בחדריך - דלא נחזינא בך ריש נהרא שהוא שר העיר ורואה שרבים יושבי העיר ושואל ממון הרבה לכל שנה והוא היה מיקל עליהם המס ומדחה את שר העיר לאמר שיושביה מועטין ואין ממי לגבות: נכיס אבא לפום ברא - ישחוט את האב לפני הבן כלומר יגבה מהן ממון:

כִּי הֲוָה אָתָא רֵישׁ נַהֲרָא לְמָתָא, כִּי הֲוָה חָזִי רַבָּנָן, אָמַר לְהוּ: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ" (ישעיה כו, כ). נראה לפי שהם חכמים מדבר עמהם ברמז אבל להמון העם היה מדבר להדיה ומה שאמרו נָכִיס אַבָּא לְפוּם בְּרָא וכו' כי המעות הם חיות אדם על דרך שאומרים העולם כִּי 'הַדָּם' הוּא הַנָּפֶשׁ (דברים יב, כג) ולכן כשלוקח ממנו ממון כאלו שוחטו בפני בניו המתפרנסים ממנו וכן להפך כי יש אב מפרנס בניו ויש להפך הבן מפרנס אביו וכנגד שתים נקיט האי לישנא.

גמ' ואחד רועה בהמה גסה. עי' רשב"ם ב"ב דף קכ"ח ע"א ד"ה שלשה וצע"ג. אח"כ הראו לי בס' שושנים לדוד הביא קושיא זו בשם הב"ד והוא כתב לתרץ דמתני' קודם שהוסיפו עליהם והרועים כשירים אבל רועי צאן היו פסולים דהתנא בא"י קאי. ולענ"ד אינו דהא בא"י פסולים דאסור לגדל משום ישובו של א"י והרשב"ם שם נקט דפסולים משום גזלנים ובזה גסה ודקה שוין:

גמרא משיקרעו את שטריהן כו' דאפילו לנכרי כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אפי' במדבר. כדפרשי' גבי קוביא. כצ"ל:

אי נמי מפני דרכי שלום - תימה למ"ד מפריחי יונים ארא א"כ מעיקרא נמי פסולים מפני דרכי שלום וי"ל דהא דאמרי' מפני דרכי שלום קאי אלישנא דתקדמיה יונך ליון:

מעיקרא סבור דמי קיהיב - וא"ת וליפסול מדאורייתא דקא עבר אלאו דלא תחמוד וי"ל דלא תחמוד משמע דלא יהיב דמי וכי יהיב דמי ליכא לאו דחמוד כלל וא"ת והא אמרינן בפ"ק דבבא מציעא (דף ה:) לא תחמוד בלא דמי משמע להו משמע לאינשי דווקא הוא דמשתמע כך אבל הם טועים דלא תחמוד הוו אפי' בדיהיב דמי וי"ל דמשמע להו דקאמר ר"ל נמי דכן הוא האמת ועי"ל דהכא הכי קאמר דמי קא יהבי והיו מפייסים אותם עד שיאמרו רוצה אני אם כן לא עברי אלאו דלא תחמוד כיון דחזו דשקלי בעל כרחייהו ולא היו חוששין אם יתפייסו פסלינהו:

מגדלי איתמר - פי' בהמה דקה אסור לגדל אפי' בבית משום ישוב ארץ ישראל דילמא אתי לרעותן בשדות ובהמה גסה מותר לגדל בבית ולא גזרו בה חכמים משום דצריך לחרישה ואין יכולין לעמוד בהאי גזירה וא"ת והא מתניתין היא במרובה (ב"ק דף עט: ושם) אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל משמע דווקא דקה אבל גסה מגדלין וי"ל דאי מההיא הוה אמינא ה"ה גסה ודקה דנקט לאשמועינן חידוש דסיפא דאפי' דקה אינו אסור אלא בארץ ישראל דווקא אבל לא בסוריא דכיבוש יחיד לא הוי כיבוש קמ"ל:

סתם גבאי כשר - פ"ה והא דהוסיפו הגבאין והמוכסין בדחזו דשקלי יתירתא וקא אתי לאשמועינן דאע"ג שהחזיר הגבאי והמוכס פסול דלא דמי לשאר גזלנים שהחזירו דכשרים דהאי לא ידע למאן נהדר ועוד כיון דעדיין הם עוסקין בגבאות ובמכס חשודים לחזור לקלקולם: