תלמוד בבלי - מסכת סנהדרין · דף ק״ו עמוד ב

הרגו אל חלליהם - מיתות הרבה משמע שתלאוהו והציתו אש תחת הצליבה וחתכו ראשו ונפל לתוך האש תלייה היינו חנק חתיכת הראש הרג כשנפל לארץ סקילה כשנפל לאור היינו שריפה:

בר תלתין ותלת - ור"ח לית ליה דר' סימאי דאמר לעיל (עמוד א) שלשה היו באותה עצה דפרעה בלעם ואיוב ויתרו דלר' סימאי בלעם חיה יותר מן מאתים ועשר שנים דהא היה בעצת פרעה דכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דלרבי סימאי כל אותן מאתים ועשר שנים שהיו ישראל בגלות מצרים עד מלחמת מדין חיה בלעם: חגירא - תרגום של פיסח: כד קטל יתיה פנחס ליסטאה - שר צבא ואפילו קטליה אחר כל המלחמה נקראת על שמו:

בכולהו - מלכים והדיוטות: לא תפיש ותדרוש - לגנאי: לבר מבלעם - דכל מה דמשכחת ליה לגנאי דרוש:

(שמא יצא זה לתרבות רעה) לאחר שיצא לתרבות רעה אמר ווי - לכך כתוב דוייג:

א"ל הקב"ה לדואג והלא גבור אתה בתורה - למה תתהלל לספר לשון הרע על דוד: לא חסד תורה עליך - לא חכם בתורה אתה דכתיב (משלי לא) ותורת חסד על לשונה:

מרצחים - שהרג נוב: עלי פיך - ולא בלב:

בתחלה ייראו - הצדיקים היו יראים שלא ילמד אדם ממעשיו של דואג שהולך וחוטא ומצליח: ולבסוף - כשמת בחצי ימיו ושב גמולו בראשו ישחקו:

חיל בלע ויקיאנו - המתן עד שתשכח תורתו: אמר לפניו ומבטנו יורישנו אל - אל תמתין לו עד שתשתכח אלא תמהר ותשכיחנו:

בי מדרשא - מאהל זה בית המדרש: ושרשך מארץ חיים סלה - שורש שלו תכסח מארץ חיים דלא להוו ליה בנין רבנן:

כל אותיות שבתורה - שהיה בקי בחסירות ויתירות: שוקל קלים וחמורים - יודע לדרוש בקל וחומר: במגדל הפורח באויר - מתג עליונה שלמעלה מן הלמ"ד מפני מה כפופה למטה. לשון מ"ר מפי השמועה. ל"א במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם הוא טמא אם לאו. ל"א ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר לעשות כישוף להעמיד מגדל באויר כגון שלש מאות הלכות בנטיעות קשואין דאמרן בפירקין דלעיל (סנהדרין דף סח.) ולמורי נראה דה"ג שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר] ומשנה אחת באהלות (פ"ד משנה א) דמשתעי בהכי מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה כלים שבתוכו טמאים וכן נראה לר':

רבותא למבעא בעיי - וללמוד תורה רחמנא לבא בעי דהא בשני דרב יהודה כולהו תנויי בסדר נזיקין היה כל הגמרא שלהן לא הוה אלא בסדר נזיקין שלא היו מרבין כל כך [לדרוש]:

האשה שכובשת ירק בקדירה - לא אשכחתיה במסכת עוקצין: שכובשת ירק - בחומץ או בציר טהורים דאין מקבלין טומאה ע"י עוקצין שאם נגע טומאה בשרשיו העלין טהורין שאין נעשין יד לעלין מאחר שכבשם שאין מניחין לשם אלא למראה: זיתים שכבשן בטרפיהן - איתא במסכת עוקצין (פ"ב מ"א): טרפיהן - עלין שלהן טהורין הזיתים שאין נעשין להם בית יד להכניס להם טומאה: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא - דלא הוה ידע מאי טעמא הן טהורין: תליסר מתיבתא - י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת עוקצין ויודעין אותה יפה ואפי' הכי בהם היו חסידים יותר ממנו דאלו רב יהודה כו':

לא סבירי - לא היו יודעין הלכה לפרשה כתקנה בטעמא: דלא סלקא להו שמעתתא כו' - שלא זכו לקבוע הלכה כמותן:

ומתרגמינן לחלוטין - ואנן תנן לשון חלוטין גבי מצורע:

אלופי - היינו רבי:

גמרא בלעם בר כמה כו' בר ל"ג שנין או בר ל"ד. נראה דמספקא ליה בהנך שני מפני דאמרינן לקמן שנותיו של דואג ל"ד ודאחיתופל ל"ג:

שם סימן גבור כו'. הם סימני דרשות דרי"צ ונשמט סימן דרשה דקרא דגם אל כו':

שם וכי הוה מטי ר"י בעוקצין אשה כו'. כצ"ל:

שם ולבסוף קראו תלמידו. כצ"ל:

רש"י ד"ה הרגו אל חלליהם. והציתו אש כו' ונפל לתוך האש. מה שגמגם עליו הרש"א ששריפת ב"ד איננה אלא ע"י פתילה של אבר עמש"כ בישובו בב"ר ס"פ ס"ה במ"ת בס"ד:

רש"י ד"ה בר ל"ג. דלר"ס בלעם חי' יותר מן ר"י שנה כו'. עמש"כ במ"ר פרשת בלק אות כ"ג במ"ק בס"ד:

רש"י ד"ה במגדל. ומשנה א' באהלות כו' מגדל העומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים. כצ"ל:

רש"י ד"ה שכובשת ירק. דא"מ טומאה ע"י עוקצין כו'. בטהרות רפ"ב לא משתעי בהכי ע"ש: