פסקי תוספות על מסכת ראש השנה דף ג׳ עמוד א

אין לפסול שטר מספק. ד"ה לשטרות: דף ב ע"א

הנותן צדקה כדי שיחיו בניו הויא צדקה. אל תהיו כעבדים כו' היינו בתוהא על הראשונות. ד"ה בשביל: דף ד ע"א

צדקה אינו עובר עד שיעברו שלש רגלים אם לא שהעניים לפנינו. ד"ה צדקות: שם

ביעור מעשרות ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית כשיגיע עונת מעשרות חייב להפריש ומשהפריש עובר בבל תאחר אף קודם זמן ביעור בכורים מעצרת עד חג יש קריאה ומשם עד חנוכה בלא קריאה. ד"ה ומעשרות: שם

לקט שכחה ופאה יניחם בשדה ואם נטלן עובר וחייב להחזירן. ד"ה לקט: שם ע"ב

פז"ר קש"ב רגל לענין אבילות אם עבר שבעה קודן לרגל בטלה ממנו שלשים ואי ליכא שבעה נוהג שבעה אחר החג. ד"ה פז"ר: שם

לינה דאסור לצאת כל שבעת ימי החג וכן מביאי קרבן טעונין לינה לילה אחת אפילו עופות ומנחות יין לבונה עצים וביכורים. ד"ה מה: דף ה ע"א

בעון נדרים שנודר ואינו משלם אשתו מתה ולא במאחר נדרו. ד"ה אלא: דף ו ע"א

חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן עולות ושלמים ממשכנין אותן כשמתעצל. ד"ה יקריב: שם

תקופות מונין מתשרי ומולד מניסן ומונין שנת תוהו. ד"ה לתקופות: דף ח ע"א

להזכיר דר"ח בראש השנה מה שאומרים ושני שעירים לכפר היינו של ראש השנה ודראש חדש. ד"ה שהחדש: ע"ב

שנת החמשים עולה לכאן ולכאן. יובל משמט מתחילתו וזמנו של שטר מוכיח עליו. כתובה דאורייתא. ד"ה ולאפוקי: דף ט ע"א

תאינת שביעית קוצה בסכין ולא בברזל המיוחד לכך. מן המשומר אי אתה בוצר. שומרי ספיחין מודיעין לעולם שהן לעומר וממילא פורשים וגם שומרים מבהמה חיה ועוף. ד"ה וקציר: שם

תוספת יום הכפורים ושבת משהו. ד"ה ורבי עקיבא: שם

אין מתענין בעצרת ובפורים ובערב יום הכפורים. ד"ה כאילו: ע"ב

סיפוק בגפנים שהבריך והוציא זמורה וכן בשנה שניה אינו ערלה כשלא הפסיקן ואם הפסיק חייב. ד"ה מרכיב: שם

מותר ליטע ערב שביעית. ד"ה ומותר: שם

הנוטע שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה פירות רבעי אסורים עד שיפדם. ד"ה ופירות: דף י ע"א

עליית מזלות. ד"ה יום: דף יא ע"ב

לא נגזר על החולה מתי יתרפא ויש להתפלל עליו. גזר דין דרבים נקרע. ד"ה כמאן: דף טז ע"א

תוקעין בשופר של איל. ד"ה בשופר: שם

כשעושה מצוה פעמים אינו עובר בבל תוסיף להכי נוטלין הרבה פעמים ערבה. ד"ה ותוקעים: ע"ב

כשאין תוקעין בראש השנה מפני האונס מריעין בסופה. ד"ה שאין: שם

אין אדם יכול לכוין תפלתו. ד"ה ועיון: שם

רשעים גמורים נכתבין למיתה וצדיקים לחיים ולפעמים להפך. ד"ה ונחתמין: שם

הרשעים שנידונו בגיהנם עדיין יש דין אחר לזכותם לחיי העולם הבא. ד"ה ליום הדין: שם

משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ג' אינן עולין לאלתר. ד"ה כי: דף יז ע"א

העוסק בתורה כמניח תפילין דמי. קרקפתא דלא מנח תפילין אלא מבזה אותן. יש ירא להניחן משום דבעינן גוף נקי. ד"ה קרקפתא: שם

שלש עשרה מדות. ד"ה שלש: ע"ב

י"ז בתמוז הובקעה העיר בשניה שבעה באב נכנסו גוים להיכל וקלקלו ז' ח' וט' לערב הציתו בו האור ודלק עד סוף י'. ד"ה זה: דף יח ע"ב

ימים כתובים במגילת תענית בהספד מותר לפניהן ואחריהן ולהתענות אסורין ולפניהן ואחריהן בשבתות שרו בתענית. ד"ה אסורין: דף יט ע"א

אדר הראשון מלא והשני חסר. ד"ה אדר: ע"ב

הלבנה בחידושה מתחלת ביום וזורחת מעט בתחלת הלילה ולילה שניה מוספת מעט וכן לעולם עד שנתמלאת לזרוח עד סוף הלילה ומתחסרת והולכת בסופה. מולד זקן היינו שנולד אחר שמונה עשרה שעות. ד"ה חצות: דף כ ע"ב

במקום שלא יגיעו שלוחי בית דין עושין יום הכפורים שני ימים. ד"ז בגמרא: דף כא ע"א

אתם אפילו שוגגין או מזידין היינו כשקבעו בשלשים או בשלשים ואחד. ד"ה לוי איקלע: דף כא ע"א

מברכין על החדש עד שש עשרה. ד"ה כי חזי: שם

סוחרי שביעית שמלקט על מנת לאכול והותיר מותר למכור וכן לוקח על מנת לאכול אבל מלקט על מנת למכור או לוקח בזול למכור ביוקר אסור. ד"ה אלו הן: דף כב ע"א

עדים שראו החדש מחללין השבת וכן עדים המעידים על העדים. ד"ה מחללין: שם

בראש חדש אין רגילין במלאכה והוא יום טוב של נשים שלא נתנו לעגל נזמיהן. ד"ה משום: דף כג ע"א

ערמונים אינן קשטי"ן. ד"ה ערמונים: שם

היוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות מה שהעיר כארבע אמות היינו במוקפת מחיצות. ד"ה לא היו: ע"ב

מנורה כשאינה באה זהב אינה באה גביעים. ד"ה שפודים: דף כד ע"ב

אין להתיר לעשות צורת אדם. ד"ה חוץ: שם

אמירה לנכרי לא גזור לגבי מצוה צריך ליזהר כשמלוים לנכרים ומחתימים בשעוה ואם הנכרי מביאו מעצמו מותר. ד"ה שאני. שם

צורת חמה ודרקון על האזורין מותרין אפילו בולטין ושאר שמא מותרין אפי' בצורת אדם. (אינו בתוספות):

בתקופת טבת שעות קטנות ובתמוז להפך. ד"ה ראינוהו: שם

בעדות החדש עד הרואה נעשה דיין ולא עד המעיד ובקיום שטרות אפילו עד המעיד ובדיני נפשות כלל לא. ד"ה דרחמנא: דף כו ע"א

יעל שטיינבוק ובערוך פירש היא כבשה נקבה. שופר דוקא כפוף. ד"ה של יעל: ע"ב

נוהגין ששנים קורין בתורה שהחזן מקרא אותו. ד"ה אבל: דף כז ע"א

זה היום תחילת מעשיך היינו שנידון בו. הקליר יסד כרבי אליעזר וכרבי יהושע בבריאת העולם. ד"ה כמאן מצלינן: שם

שופר שנסדק לארכו על פני כולו פסול דגרע מדיבק שני שברים דשם שופר עליהם. ד"ה שופר: שם

ניקב וסתמו במינו וחזר לכמות שהיה תחלה כשר ואפילו עיכב התקיעה קודם שנסתם ואם לא סתמו כלל אפילו עתה מעכב התקיעה כשר. ד"ה ניקב: ע"ב

צפהו זהב במקום הנחת פיו מבפנים כשר. מבחוץ אם נשתנה קולו פסול ובמקום הרחב כשר כיון שיש בלאו הכי שיעור שופר אבל דיבק ב' חתיכות שאין בו שיעור שופר אפילו במינו פסול. ד"ה צפהו זהב: שם

נתן שופר בתוך שופר אם קול חיצון שמע לא יצא שהקול יוצא באויר והיינו שנים ושלשה שופרות. ד"ה אם: שם

אין מחיצות ברזל מפסקת לענות עם הצבור קדושה ויהא שמיה רבא וכל דבר שבקדושה. ד"ה ושמע: שם

בשופר של ע"ז לא יצא ובשל ישראל דאין לה ביטול. ד"ה אמר: דף כח ע"א [ועי' בסוכה (דף לא ב) בתוס' ד"ה באשרה דמשה]:

המודר הנאה מן השופר תוקע בו אפילו אמר הנאת תקיעת שופר עלי. ד"ה המודר: שם

בשמיני ספק שביעי יתבינן בסוכה. ד"ה דלמא. ע"ב

עלה לדוכן פעם אחת ביום (טוב) [שוב] אינו עובר עוד בעשה. ד"ה הכא: שם

אין יובל מפקיע מיד מקדיש לוי כמו מישראל. שביעית משמטת כספים ולא יובל. ד"ה קמ"ל: דף כט ע"א

השומע תקיעה אסור לתקוע עוד בחנם [בשבת]. ד"ה וביבנה: דף ל ע"א

כשיש צורך מקריבין מוסף אחר תמיד הערבים. ד"ה ונתקלקלו: ע"ב

[הזי"ו ל"ך האזינו זכר ירכיבהו וירא לולא כי ידין. ד"ה הזי"ו]: דף לא ע"א

חטאת רובע דינר דחטאת עני אחד משש עשרה דעשיר דכבש בסלע ארבעה דינרים ורובע אחד מי"ו. ד"ה רובע: ע"ב

בזמן הזה יכול לחלל לכתחילה שוה מנה על פרוטה וכן כרם רבעי בזמן הזה. ד"ה ובקש: שם

אנו מסיימין קראי בתורה. פסוקי דכתובים מקדימין לנביאים משום דקדמי לנביאי. ד"ה מתחיל: דף לב ע"א

הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא וכן סומא. אפילו בירך הערב נא חוזר ומברך על התורה. במקום שאין לוי קורא כהן במקומו. ד"ה הא: דף לג ע"א

צריך ליזהר בשברים שלא יאריך. צריך להאריך בתקיעת קשר"ק כשיעור שלשה יבבות ושלשה שברים ובתקיעת תקיעה שברים תקיעה כשיעור שלשה שברים ובקר"ק כשלשה יבבות ויכול להאריך כמו שירצה ואין לחוש אם הוסיף בשברים וריב"א לא פירש כן. נוהגין לתקוע בישיבה ל' קולות שלשה קשר"ק שלשה קש"ק שלשה קר"ק וחוזרין ותוקעין בתפלה. וצ"ע כשמסיימין סדר קשר"ק ומתחילין קש"ק מה צורך באותה תקיעה וכן בתקיעה ראשונה של קר"ק. ד"ה שיעור: ע"ב

שהה לגמור קריאת שמע חוזר לראש וכשאומר זולתות ופיוטין אף שהה מהיכא דקאי עד סופו אין בכך כלום. ד"ה לדידי: דף לד ע"ב

יחיד שלא הזכיר דראש חדש יכוין לבו לתפלת שליח צבור מראש ועד סוף ויוצא ודוקא טעה דטריחא ליה אבל לא התפלל כל עיקר לא. ד"ה כך: שם

אם אמר נעשה ונקריב לפניך אין צריך לומר מקראות דמוסף ור"ת פירש דמלכיות אם לא התחיל אין צריך לומר יותר ודמוסף צריך לומר לעולם ורבינו שמואל פירש דאכולהו קאי כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ בירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר מועדות אל תשנו ממנהג אבותיכם. ד"ה אילימא: דף לה ע"א

ברכות דראש השנה מתוך שאין רגילין בהן משמיעין קולם וגם יש בהן ברכות ארוכות ומטעה אחד את חבירו לפיכך שליח צבור מוציא הרבים ידי חובתן. [אינו בתוספות]: שם