א׳
בתוספות בד"ה חצות לילה איכא בינייהו פי' בקונטרס כו' וזה הוא תימא ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל כו' עכ"ל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דמאי מקום לתמיה זו דהא ודאי עיקר קפידא דקרא היינו לבני ארץ ישראל שהדבר מסור בידם לעבר שנים וחדשים ועלייהו כתיב אתם ואפילו שוגגין אתם ואפילו מזידין דהא ודאי לעולם אין מעברין שנים וחדשים אלא בא"י דוקא דבעינן סמוכין משא"כ בחוצה לארץ לעולם אין מעברין חדשים ושנים אלא א"כ היה אדם גדול בחכמה ונסמך ולא הניח בא"י כמותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"א מהל' ק"ה הלכה ח' ע"ש וכדמשמע נמי להדיא בשילהי מסכת ברכות בעובדא דרבי חנינא בן אחי רבי יהושע נמצא דלפ"ז ודאי קרא לבני א"י איירי שהן הקובעין חדשים וא"כ שפיר קאמר הכא דכיון שהב"ד של א"י רואה שקרוב הדבר לראות הלבנה הישנה בתחילת הלילה שוב אין מקדשין חדש ביום כיון שא"א לראות החדשה כ"א לאחר חצות היום ואפילו אם באו עדים שאמרו שראו החדשה קודם חצות סהדי שקרא נינהו כדמסיק הש"ס משא"כ לבני בבל ליכא למיחש שיראו הישנה בתחלת הלילה דמאן יימר שיראו אותה שמא העבים יכסוה שם. ועוד דלגבייהו הוי להו מלתא דלא רמיא עלייהו לחזור על ראיית הלבנה הישנה כיון שאין קביעת החדש מסור בידם ויכולין לסמוך בזה שפיר על בני א"י דכתיב בהו אתם ואפי' שוגגין אתם ואפילו מזידין ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כתב בהל' ק"ה שאפילו כבר קבעו החדש בא"י ובאו אח"כ עדי הזמה אפי' בכמה וכמה לחדש הב"ד חוזרין מקביעתם הראשונה וקובעין קביעת עדות האחרונה דבכה"ג לא קרינן אתם ואפי' שוגגין אתם ואפי' מזידין כיון שבטעות היה מ"מ הא מסיק הרמב"ם ז"ל שם להדיא דכשבאו העדים האחרונים לסתור קביעות הראשון מאיימין עליהם איום גדול ומטריפין אותם בשאלות ובדיקות והב"ד משתדלים בכל כחם שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר. נמצא חששא זו דבני בבל חששא רחוקה מאד היא ומש"ה אין לחוש בכך. נמצא דלפ"ז פרש"י נכון ואין מקום לתמיהת התוספת. ואף שמהרש"א ז"ל הרגיש בזה ורצה ליישב דברי התוספת ולחלק בענין בני בבל בין ראיית הישנה לראיית החדשה מ"מ לפי מה שכתבתי נתבאר דליתא אלא דא ודא אחת היא דבכל ענין לא שייך קפידא זו אלא לבני א"י ולא לבני בבל מטעם נכון וברור שכתבתי ודוק היטב: