א׳
תוס' ד"ה משלחין. אדרבה ישלחו א' מהטמאים כו'. עיין בגה"ש שהניח דבריהם בצ"ע וכבר קדמו בזה הצל"ח ול"נ דסברת התוס' כיון דיש דרך רחוקה לטמא בכה"ג כדמסקי (עיין רש"א) א"כ שפיר קרינן בהו איש כי יהיה טמא כו' כיון דהמשתלח אינו נדחה מפני הטומאה והא דאין צבור עושין פ"ש היינו היכא שנדחו כולן מפני טומאה דלא קרינן בהו איש כי יהיה טמא ודע דק"ל מדוע הצריך עולא לשלחו לד"ר דהוא ט"ו מיל לדעתו (לקמן צג ב) ולכן פריך ליה ר"נ מאן ציית כו' הלא (לקמן צד ב) ארי"צ בר"י בטמאין הלך אחרי רוב העומדין בעזרה ואף שזהו לדעת ר"א שם הרי הרמב"ם פסק ג"כ בפ"ז מהל' ק"פ שמשערין בכל הנכנסין לעזרה ועד שהם מבחוץ קודם שתכנס כת ראשונה כו' ע"ש דמשמע שאין מעמידים למנין רק אותן שעומדין לפנינו ועוד דהכי עדיף טפי שגם הוא יוכל לעשות בראשון עיין בצל"ח שם וי"ל: