תלמוד בבלי - מסכת פסחים · דף כ׳ עמוד ב

ת"ל וכו' וסמיך ליה מכל האוכל - כלומר האי כל אשר בתוכו שאמרתי לך באוכל אמרתי לך ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון נמצאת טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף וכלי שטף מטמא מגבו אלא שמע מינה כל אשר בתוכו יטמא מחמת כלי הוא דמטמא ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא ומהאי פירוקא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי כדיליף לעיל מק' (מ"ק: פרג) 'ו ואדם נמי שאינו אב הטומאה כגון נוגע בטומאת נבלה ובשרץ לא מטמא כלי דכתיב והנוגע בנבלתם יטמא ולא כתיב כבוס בגדים אבל גבי נושא גזירת הכתוב היא בטומאת משא שמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא ולא בגדים הבאין לאחר מכאן אלמא ולד הטומאה לא מטמא כלי חוץ מטמא מת שהוא אב הטומאה וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה כגון ע"י שרץ ונבלה ושכבת זרע ועל ידי זב ומעיינותיו ומדרסו ועל ידי נדה ומעיינותיה ומדרסה וע"י טמא מת:

שתיהן כאחת - בתלויה וטמאה בחמץ בפסח:

ורמינהו כו' - וקתני היאך ישרף אפילו תלויה עם הטמאה:

מתני' ר' שמעון היא ואליבא דרבי יהושע - וברייתא רבי יוסי אמרה כדקתני אמר ר' יוסי אין הנדון כו' ולקמן פריך והא מתני' ר' יוסי נמי קאמר לה דתנן א"ר יוסי אינה היא המדה:

ושורפין תרומה תלויה וטמאה וטהורה - הכל ביחד ר' מאיר לטעמיה דאמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח:

ה"ג לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על טהורה ועל טמאה שאין שורפין על התלויה ועל הטהורה ששורפין - דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראה כמטמא בידים: על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה - דהואיל ואין לה טומאה ודאית הרי היא מטמא בידים לר' אליעזר ור' יהושע סבר כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה:

רמי תרומה אפיסחא - תרומה דעלמא אתרומה דפיסחא: ומי א"ר יהושע שתיהן כאחת - דמותר לטמא תלויה בידים:

בידים לא - ואע"ג דתלויה היא: הא - דקתני בידים לא ר' יוסי היא ואליבא דר' יהושע דגבי תלויה דפיסחא נמי הכי אמר ואנן היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה:

מתני' נמי איכא הפסד עצים - ואמאי קאמר רבי יוסי אליבא דרבי יהושע דלא:

מודה רבי אליעזר כו' - אמסקנא קאי אאם לאו תרד ותטמא ולקמן פריך מודה רבי יהושע לרבי אליעזר מבעי ליה מכל מקום קתני גבי שמן דכולהו מודו שלא יטמאנה בידים משום הפסד חולין דשמן חולין שנתערב תרומה בהן יאסרו לכהן ולזר משום טומאה דתרומה משום דהפסד מועט הוא כדמפרש דראוי להדליק:

לאו מילתא היא - לא חשיב והרי הפסידו: שותין מלוג - שנמכר בסלע ומזלפין מלוג הנמכר בשתים נוח לקנות לוג בשתי סלעים לזילוף מלקנותו לשתיה ומי שאינו עשיר יקח יין בזול לשתייתו לוג בסלע ויין ביוקר לזילוף: בחדש - דאין ריחו נודף ואין ראוי לזילוף:

אתי ביה ידי תקלה - אם ישהנו אצלו עד שיתיישן אתי למשתי מיניה:

לזלוף קבעי ליה - וצריך שיהא לו ריחו טוב ובכלי מאוס רמי ליה בתמיה:

ותקלה עצמה - אי חיישינן לה ואסור לשהויי אי לא תנאי היא: תשפך חבל - לשון חבילה כלומר תשפך יחד ולא לזלף דילמא אדמזלף קלי קלי אפילו בו ביום אתי למשתיה:

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי - כמה שנים אחר בית הלל וב"ש היה: בשדה תשפך חבל - שאין מזלפין בשדה והא לא אמרינן שיביאנה בבית לזלפו דאדהכי אתי ביה לידי תקלה: ואיכא דאמרי - לשהייה מועטת (לא חיישינן) כי הא מן השדה לבית לא חיישינן אלא בחדש תשפך חבל כו': אמרו לו - בני דורו:

[גמ' שותין מלוג מסלע כו'. נל"פ דמיירי בעשיר וקאמר אף שהיין ביוקר כ"כ שהלוג נמכר בסלע (ובשכר האמצעי תנן בפי"ג דמנחות מ"ח כבש יביא הוא ונסכיו בסלע ונסכיו לבד הם ג' לוגין יין). יוכל לקנות ולא יקרא רעבתן או סובא או מבזבז יותר מדאי. ולזילוף אף בשתים רשאי לקנות. או דמיירי ביין אלפא ומובחר מאד אשר מפני טובו נמכר בשער הגבוה כל כך] :

תד"ה ראוי. ואע"ג דת"ט בשריפה כו'. ולעד"נ דפי' זילוף דכאן הוא כמו שנוהגין עתה ללבן לבנה באור ומזלפין עליה יין דהוי כמו שריפה:

מי אמר ר' יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית - אומר ר"י הא דלא משני פסח שאני דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות א"כ מה שהיא תלויה הוי הטעם:

הא ר' שמעון אליבא דר' יהושע - תימה לר"י לר' שמעון כיון דשרי תלויה לטמא ביד א"כ שרי לשורפו ואמאי קרי ליה תלויה דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין וי"ל דתלויה לר"ש היינו דלא מחייב לשורפו:

ראוי לזילוף - אף על גב דתרומה טמאה בשריפה כיון דמסקינן בפ' בתרא דתמורה (ד' לג.) הראוי לשריפה שרפה הראוי לקבורה קבורה והוא הדין בכי האי גוונא הואיל וראוי לזילוף: