תלמוד בבלי - מסכת נידה · דף נ״ט עמוד א

טיפי דמים למטה - כלומר קטנים: למעלה - גדולים: כגריס מלמטה - בפחות מכגריס ותלינן:

נמצא עליה כגריס ועוד - דהלכתא כרב חסדא דמיקל:

כיון דבעלמא - היכא דליכא ועוד תליא כגריס במאכולת השתא נמי תליא האי גריס במאכולת אחרינא:

נתעסקה בכגריס - דם צפור או קילור:

אבל הכא דנתעסקה תליא - כגריס בדם צפור ועוד דם מאכולת הוה:

מאי למימרא - הא אפילו תליא כגריס בצפור אכתי פש ליה גריס ועוד:

מהו דתימא שקול כגריס דם צפור ושדי בי מצעי:

נמצא עליה מין אחד - מדבר הדומה לכתם כגון קילור או שרף ואחר כך מצאה על חלוקה כתם אפי' אין מראיתו דומה לאותו המין תולה בו: נתעסקה שאני - דכיון דנתעסקה במין אדום היכי תלינן ביה כתם שחור אבל נמצא עליה מין אדום תולה בה כתם שחור דאמרינן כי היכי דניתן עליה האי מין בדלא ידעה הכי נמי הוה עלה מינא אחרינא ולא ידעה:

לא להקל על דברי תורה - האי דגזור רבנן בכתמים להחמיר על ד"ת שלא להקל בנדה גמורה ומיהו כתמים עצמן דרבנן ואזלינן בהן לקולא ותלינן בכל מידי:

כתם ארוך מצטרף - לכגריס ועוד: משוך כל דהו טמא - דכיון דאמר משוך מגופה אתי ובמשיכה תליא טעמא אפילו בכחרדל טמא:

לעולם - אפי' לרבי אליעזר בעי צירוף: וכי אמר רבי אליעזר - משוך ודאי מגופה אתא: בעד - שבודקת בו: אבל בכתם - שעל חלוקה כגריס ועוד בעינן:

גמרא א"ר לא להקל על ד"ת כו'. לכאורה נראה פירושו דלא תימא דאם ראתה למחר ראיה גמורה ודאית דתמנה הז"י מיום מציאת הכתם קמ"ל דלהקל לא תקנו וצריכה למנות מיום ראייתה ועמש"כ לעיל (נב ב). אמנם גם בעירובין (נט) איתא כהאי לישנא ושם אינו מתפרש עד"ז. והמציינים שכחו לציין בכאן לשם ושם לכאן:

רש"י ד"ה כגריס מלמטה. כפחות מכגריס. כצ"ל. וכן בהעתקת התוס':

רש"י ד"ה נמצא עליה מין אחד. מדבר הדומה לכתם. לפי מאי דמסיק טעמא דכי היכא דבהאי לא ידעה ה"נ הוה עלה מינא אחרינא ול"י. אפילו שארי צבעים נמי. ולשון הרא"ש דלפ"ז אם נמצא עליה שום לכלוך נימא דכי היכי דבא עליה לכלוך זה בלא דעתה כך כו'. ואפשר לדחוק גם לשון רש"י לכוונה זו:

תד"ה היו. כלמטה בפחות מכגריס לא כלמעלה כיותר כו'. כצ"ל בכפי"ן:

בא"ד אלמא כגריס כיותר כו' לא כגריס למעלה כו'. כצ"ל:

היו בה טיפי דמים למטה וטיפי דמים למעלה תלינן בעליון עד כגריס. פ"ה למטה קטנים למעלה גדולים תלינן בעליון הגדול בדם מאכולת עד כגריס מאי לאו עד כגריס כלמטה בפחות מכגריס לא כלמעלה ביותר מכגריס וזהו תימה אמאי נקט למעלה ולמטה הוה ליה למנקט גדולים וקטנים ועוד היכי משמע ליה כלמטה מאי אולמיה ממתניתין ועוד דלא הוה ליה למנקט כלמעלה וכלמטה דהוה ליה למימר כפחות מכגריס ויותר מכגריס לישנא דנקט עד הכא ונראה לי דה"פ למטה למטה מן החגור למעלה למעלה מן החגור תולה בעליון אותו שלמטה נתלה בעליון דשמא כמו שעליון מעלמא אתי תחתון נמי מעלמא אתי ועוד כגריס נתלה בו וקאמר מאי לאו כגריס למטה דעד כגריס דקתני מיירי שהתחתון עד כגריס תולה בעליון שממקום שבא העליון בא התחתון מכלל דאי לאו עליון מטמינן ליה ולא תלינן בדם מאכולת אלמא כגריס כיותר מכגריס ומשני לא כגריס ולמעלה כלומר תולה תחתון בעליון כשהעליון עד כגריס ומלמעלה למטה קחשיב כשהעליון ג' גריסין או שני גריסין עד כגריס שאז אין אנו תולין עליון בדם מאכולת אלא מעלמא אתי אז נתלה בו התחתון ומיירי כשתחתון יותר מכגריס אבל אם היה העליון כגריס אז לא יהיה התחתון טהור שאין רגלים לדבר דאתא דם בה מעלמא שהרי העליון יש לתלותו בדם מאכולת:

נתעסקה בכגריס ומצאה עליה כגריס ועוד. אור"י הוא הדין נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד דבכלל בעיא זו דאין לומר דבהא פשיטא ליה דאינה תולה אפי' לרבי ינאי דא"כ כי פשיט לקמן מאי לאו בכה"ג לוקמה בשנתעסקה בפחות מכגריס דפשיטא ליה דאינה תולה אלא ודאי בכל ענין בעי:

נמצא עליה מין אחד. פ"ה מדבר הדומה לכתם כגון שרף או קילור דהא ודאי מעלמא אתא תולה בו כמה מיני כתמים ואינה מכרת אם דם היא ור"י מפרש נמצא שמצאה מין אחד למעלה מן החגור תולה בו כמה מינים שלמטה מן החגור משום שכמו שהעליון ודאי מעלמא אתא כך נאמר בתחתון דמעלמא אתא: