תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ח׳ עמוד ב

כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים - ושמא הא דשרו ליה דברים בטלים הוו:

הוה ליה נדרא לדביתהו - ואיהו לא הפיר לה בו ביום ששמע: אי מיכנפין - תלתא מומחין דשרו ליה שפיר דמי:

לא שרי למישרי נידרא באתרא דרביה - משום הכי לא בעי רבינא למישרא לה מקמיה רביה:

ויחיד מומחה שרי שמתא - דלא בעי עשרה כמו לנידוי:

יראי שמי - למי שיראין להוציא שם שמים: חירגא - זיהרא דשימשא והיינו לא (יומא ב:) דכתיב וכל דארי ארעא כלא חשיבין: מסי - מרפא כדכתיב שמש צדקה ומרפא:

צדיקי' מתרפאין בה - באותו השמש דלע"ל אבל בהאי שמש לית ביה רפואה:

ולהט אותם היום הבא - שמש של אותו יום:

גמ' ש"מ תלת. לעיל דף ז ע"ב ברכות כז ע"א פסחים ה ע"א:

בהר"ן ד"ה בעל מהו שיעשה שליח. עי' גיטין דף מו ע"א אין אדם רוצה שתתבזה אשתו ובחי' הר"ן שם:

ד"ה ש"מ כו' ומוכח בירושלמי. עי' לקמן פא ע"ב בהר"ן:

גמרא ש"מ תלת ש"מ בעל נעשה כו' וש"מ כי מיכנפן כו' וש"מ לא שרי וכו'. כ"נ דצ"ל סדרן וכ"ה בפי' הרא"ש ובפסקיו:

ר"ן ד"ה בעל. דלא חכמה למישמע סיריסטון. נראה פירושו לשון סורסי דאיתא בב"ק (דף פג) וע"ש בתוס':

ר"ן ד"ה ש"מ לא יאלי. ומוכח בירושלמי דהלכה כר' יהודה. עי' לקמן (פא ב) בדבריו:

ר"ן ד"ה ושמתא. וה"נ מוכח בבכורות כו' ג' מתירין את הנדר במקום כו'. כצ"ל:

מהו שיעשה אדם שליח לחרטת אשתו. ואסיקנא דאי מיכנפי אין ואי לא מיכנפי לא, ופירשו בתוספות דדוקא לחרטת אשתו הוא דקא מיבעיה ליה, משום דשמא מתוך שקשה בעיניו שנדרה היא מוסיף מדעת על חרטה שאמרה לו, אבל אחר ודאי פשיטא ליה דנעשה שליח על חרטתה ועל חרטת חברו, שאין אנו חוששין שמא יוסיף אפילו לכנופינהו שפיר דמי. ואסיקנא דאפילו באשתו כי מיכנפי ולא טרח לאספם חוששין שמא יוסיף, אלא כשטרח לאספם חוששין שמא מתוך שטרח כבר יוסיף על חרטתה שאמרה היא.והורה רבנו שמשון ז"ל שאפילו על ידי כתב יכול אדם לשלוח חרטתו לפני בית דין, והם מתירין לו שלא בפניו על ידי החרטה ששלח להם.גרסינן בירושלמי (כאן פ"י ה"ח) דמכלתין בפרק נערה מאורסה מהו להתיר על ידי מתרגמן, נשמיעינה מן הדא ר' אבא בר זיטרא איתעביד תורגמיניה דר"י בחדא איתתא דלא הוה חכמה למשמע סוריסיטין.

ופליגא דרשב"ל. כלחומר דמפרש ליה בשמש של עולם הבא, וכן פירשו בתוס'.

רבינא ה"ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי - שיתיר לה נדרה ומיירי בנדרי' שאין בהן עינוי נפש לכך לא היה יכול להפר אי נמי כשקיים לה הנדר מיהו למ"ד (לקמן נדרים דף סט.) [אין] נשאלין על ההיקם צריך לומר כפירוש ראשון ועתה אשתו אמרה ליפתח בחרטה לנדרה כדי שיאמרו לרב אשי: מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו - להביא חרטת אשתו לפני חכם כדי להתיר לה נדרה: אמר ליה אי מיכנפי אין ואי לא לא - כלומר שאינו מוצא ג' מזומנים ומכנפי אלא צריך לחזור אחריהם לא וצ"ע טעמא מאי ופר"י דחיישינן שמא מתוך שהוא טרוד לטרוח לחזר אחריהם לכנופייהו שמא ישכח מדברי הפתח והחרטה שאמרה לו אשתו וישנה דבורה ויוסיף עליה כדי ליישב החרטה יפה יפה:

ש"מ לא שרי נדרא באתרא דרביה - מדלא הוה רבינא שרי לאשתו נדרה ובהתרת חכם וא"ת דלמא דהיינו משום דס"ל לרבינא כרבי יהודה דאמר במס' נגעים (פ"ב) כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי אשתו שבינה לבין אחרים וי"ל דמ"מ היה מוצא שפיר ג' שהיו מתירין לה בביתו ויהיה שרי למשרי אלא הוה באתריה דרביה: וש"מ כי מכנפין שפיר דמי - פי' לעשות שליח לחרטת אשתו וש"מ לכנופי לא וש"מ שמתא אפי' באתרא דרביה שפיר דמי להתיר השמתא דפעמים שלא יהא הרב מזומן או לא יהיה פנוי ואין לדחות היתר השמתא דודאי גבי נדר אין חשש כל כך אם יבא לדחות ההיתר ויהיה נדרו עליו עד שיהיה הרב מזומן להתיר אבל שמתא אין להשהות על האדם:

ויחיד מומחה שרי שמתא - אגב דאיירי בשמתא מסיק להא דיחיד מומחה שרי שמתא ולא בעי עשרה ולא למעוטי נדר דבנדר נמי מועיל יחיד מומחה להתיר והקשה רשב״ם דמאי קאמר אי מכנפי אין דמשום דצריך ג' להתיר הנדר והלא רב אשי לבדו יכול להתירה שהרי רב אשי היה מומחה כדמוכח פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו:) שהרי מתיר הבכור לבדו ואמר לשם על ג' מתירין הנדר במקום שאין מומחה וי״ל דרבינא שאל לו סתמא מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ולא פירש אם להתיר ביחיד מומחה או בשלשה הדיוטות על כן השיב לו רב אשי דלענין ג' אי מיכנפי כו' אי נמי שמא י״ל אע״ג דרב אשי היה מתיר הבכור לבדו היינו משום דמומחה דבעינן גבי בכור היינו גמיר אפי' בלא סמיכה כמו שפירש בבכורות אבל במומחה דבעינן בהיתר נדרים היינו מומחה בסמיכה דומיא דראשי המטות כך נראה להרי״ף נ״ע מיהו קשה לרשב״ם דמה שייך ענין זה דנדרים כאן בפירקא דמיירי בשמתא אבל לא בנדרים לקמן בפרק ארבעה נדרים הוה ליה לאיתויי דהתם מיירי במילי דנדרים ועוד כיון שיכול החכם להתיר הנדר שלא בפני הנודר ע״י שליח כדקאמר הכא שהבעל נעשה שליח לחרטת אשתו א״כ מאי קאמר בפרק השולח (גיטין דף מו.) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד בנדר שצריך חקירת חכם פירוש שתתבזה במה שתלך לפני חכם להתיר והלא יכולה לעשות שליח בב״ד להתירה ומה בזיון יהא לה אם יתירו לה בב״ד ע״י שליח לב״ד לכן נראה לרשב״ם דגרס הכא רבינא הוה ליה נידוי לדביתהו פי' שנידוה בחלום והיתה בושה לבוא לב״ד לפני רב אשי להתיר לה וגרס מהו שיעשה שליח לאשתו להתיר לה נידוי מי מדמי לנידוהו בפניו דאין מתירין לו אלא בפניו דבפניה נידוה בחלום או דלמא כיון שלא נידוה אלא בחלום כשלא בפניו דמי ומתירין לו שלא בפניו והשיב לו רב אשי אי מכנפי העשרה מתירים לו ע״י שליח שלא בפניו דמסתייעא מילתא כיון שמצאן מזומנין ומכונפין ואי לאו שלא מצאן מזומנין ומכונפין וצריך לחזור אחריהם לא. פי' לא יתירו ע״י שליח אבל ודאי ע״י מנודה עצמו יועיל אפי' ע״י חיזור:

אלו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים לבטלה - שמש להם צדקה ומרפא בעוה"ז קאמר מדמסיק עלה ש"מ הדין חירגא דיומא מסי חירגא היינו עפרורית הבאה בזריחת השמש: חירגא דיומא מסי - תימה מאי רפואה יש בו ושמא מרפא כשמסתכלין בו קאמר אי נמי לחולה קאמר כדאמרינן בבבא בתרא (דף טז:) אידלי חמה אידלי קצירא:

ופליגא דרשב"ל - פירוש הא דאוקימנא קרא דמרפא בכנפיה בעוה"ז פליג אדרשב"ל ומוקי לה ברפואה בעוה"ב ומיהו גם רשב"ל מודי הא דאמרי אינשי אידלי חמה אידלי קצירא אך לא מן הפסוק: