תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף פ״ג עמוד א

הפר לה בעלה והיא לא ידיעה כו' - ואמאי אינה סופגת אע"ג דהפר לה תספוג דהא אמרינן במס' נזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה סליחה וכפרה דקסבר בעל מיעקר עקר:

ואי אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאינה מתענה - הא הוי נמי יין זג וחרצן דומיא דשתי ככרות דמתענה ליין ואין מתענה לזג וחרצן ואמאי קתני אינה סופגת את הארבעים דמשמע דמפר לה מכל וכל: דלמא מיין דאית לה צערא - דאית ביה משום עינוי הוא דהפר לה ולא מזג וחרצן אלא מדקתני אינה סופגת ש"מ דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה הפרה דיין וקשיא לר' יוחנן:

אין נזירות לחצאין - כדאמרינן בפ' הריני נזיר מן הגרוגרות (נזיר יא.) והכי הוא אומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן ומפרש בברייתא מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה הכא נמי כי מפר לה בעלה מפר הכל:

אמר ליה אביי הא קרבן לחצי נזירות איכא - בתמיה דאי אמר הריני חצי נזיר מביא חצי קרבן והא קיימא לן דלא אשכחן נזירות לפלגא אלא אי לרבנן הוי נזיר גמור ואסור מכל אי לר"ש דפליג עלייהו לא הוי נזיר כלל דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולן ואי בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות אמינא נמי דיש נזירות לחצאין אפילו לענין מלקות ואיכא לפרוכיה נמי כדמעיקרא:

מביאה חטאת העוף - היום ואינה צריכה להביא עולת העוף והתם מפרש בגמ' למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי מחטאת בהמה: מביאה חטאת העוף - משום נזירות שעשתה קודם שהפר לה בעלה דכיון דמפר בעלה הוה כחצי נזירות דאילו כי מפר בעל אינו מפר אלא מה שעתיד לבא אבל מעיקרא אינו מפר דקודם הפרה כדקאי קאי והתם במסכת נזיר קא דייק דבעל מיגז גייז והיכא דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה שנטמאת למתים סופגת את הארבעים:

וחטאת העוף - אהכי מתיא דמשום הכי אינה צריכה להביא ולא כלום דהא הפר לה אלא משום דר' אלעזר הקפר דאמר הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין ומביאה זו חטאת העוף נמי: על הספק - דאמור ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר עד שעת הפרה דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק דיולדת שהפילה ואין ידוע מה הפילה אם חתיכה אם ולד מביאה חטאת העוף והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק הכא נמי מתיא היא חטאת העוף:

האשה שנדרה בנזיר כו' - אהכי קאמר דלמא מיין דאית לה צערא ופו' דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל:

בהר"ן ד"ה דלמא וכו' לאו דוקא. וכן לעיל דף מז ע"ב אמר רבא דלמא לכתחלה ועיין חדושי רשב"א חולין דף לג ע"ב ד"ה דלמא ובתשובת רשב"א סימן תש"ו:

גמרא אר"י אין נזירות לחצאין. עי' פי' הר"ן והרא"ש. לכאורה יל"פ כיון דקי"ל בנזיר (ג ב) דאפי' לא נזר אלא מן החרצן או מן הזג הוי כל דקדוקי נזירות עליו לכן לא יתכן שתשאר נזירה על חרצן וזג בלבד ועי' לקמן ריש ע"ב ובמש"כ שם:

שם אלא לעולם אין קרבן לח"נ כו'. עמש"כ בנזיר (כב) בס"ד:

ר"ן ד"ה ותספוג אה"א. דאפי' הפר לה בעלה סופגת באכילת זג וחרצן כ"נ דצ"ל:

ר"ן ד"ה א"ל אביי. ומנתה ט"ו יום כו'. וכן צייר הרא"ש. עמש"כ בנזיר (כד) בס"ד:

רא"ש ד"ה מביאה חטאת העוף. תימה אמאי נקיט והפרישה בהמתה. הנה מצינו בחולין (טז ב) דתני וצואר בהמה למעלה ומוקי לה ר"פ בעופא דוקא ופרש"י ובהמה דקתני ל"ד. וכש"כ דיל"פ בהמתה דהכא דכולל גם העוף. והפרישה דתני הוא לרבותא כמש"כ הר"ן:

דלמא מיין דאית ליה צערא מפר לה. ויש ספרים גרסי לימא.

האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה. כלומר נטמאת והפרישה בהמתה לאשם, ותנא הפרישה בהמתה לרבותא, ולאשמועינן דאף על גב דהפרישה בהמתה קודם הפרה לא מתיא לה אחר הפרה.

שלש בהמות בעיא לאתויי חטאת עולה ושלמים. הכא נקט ליה קרבנות דנזיר טהור, ואלא מיהא בנזיר טמא דאיירי השתא בברייתא, בעיא איתויי אשם וחטאת העוף ועולת העוף משום דחטאת אתיא על הספק, ובנזיר [כב, א] מפרש טעמא דמצרכינן לה לאתויי לה חטאת, אף על גב דאין קרבן לחצאין משום דרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוי, וכיון דאפשר לה להביא מתיא, כי היכי דתהוי לה כפרה.

האשה שנדרה כו' סופגת כו' - בנזיר (דף כא:) מפרש למאי איצטריך ובעי למיפשט מיניה דאפילו הפר לה שוב סופגת משום דבעל מיגז מהפרה ואילך ושעת ההפרה היתה נזירה ולוקה נמי לאחר שהיפר:

דילמא מיין וכו' - דלמא לאו דוקא אלא כלומר ודאי לא הפר לה מחרצן וזג דאינו מיפר לשאינו מתענה ותספוג ארבעים:

אין נזירות לחצאין - שהרי כשאמרה הריני נזירה קבלה עליה כל דיני נזירות ובאומרו מופר ליך הפר הכל דודאי לעיל כשאמר מופר ליך הואיל ופירשה שתי ככרות כשני נדרים דמו:

הא קרבן לחצי נזירות איכא - בתמיה [כגון] שנדרה בנזירות ל' יום והפר לה בט"ו ימים ה"נ שתביא אחר ההפרה קרבנות נזיר טהור ואם נטמאת בתוך הנזירות קודם ההפרה שתביא קרבן טומאה דהכי משמע ליה לישנא דרב יוסף אין נזירות ולא אמר אין קרבן: אלא אמר אביי אין נזירות [ואין קרבן] לחצאין - כיון שהפר חצי נזירות נתבטל [כולה ואין] מביאה קרבן לחצי נזירות שמנתה הואיל שנתבטל מכאן ואילך אע"ג דודאי לוקה בשתיית יין דקודם הפרה דאז היתה נזירה:

האשה שנדרה בנזיר ונטמאת והפרישה בהמה לאשם והפר לה בעלה מביאה חטאת העוף כדין נזיר טמא שמביא אשם ועולת העוף וחטאת העוף ואינה מביאה עולה כדמפרש טעמא וקשה לענין מה נקט והפרישה בהמתה ולמה לא פירש אחר שהפרישה מה יעשה בה: ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות אמאי מביאה חטאת עוף אלא ש"מ דיש קרבן לחצי נזירות וקשה להר"מ דהא על כרחך אין קרבן לחצי נזירות דהא אמר פ"ד דנזיר (דף כא:) האשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה אם שלו היתה בהמה תצא ותרעה בעדר ואם משלה היתה חטאת תמות עולה תקרב עולה שלמים יקרבו שלמים אלמא חטאת תמות דאין קרבן לחצי נזירות וליכא למימר דהתם בנזיר טהור והכא בנזיר טמא דבסמוך מדמינן לקרבנות טהור:

אלא מאי יש קרבנות לחצי נזירות איבעי ליה לאיתויי חטאת עולה ושלמים - אם לא נטמאת והכא שנטמאה איבעי לאיתויי אשם עולת העוף וחטאת העוף: אלא אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמייתי משום דחטאת העוף בא על ספק - אין קפידא אם מביאתו הלכך הזקיקו שתביא חטאת העוף כדאמר בגמרא פ"ד דנזיר (דף כב.) כדרבי אלעזר הקפר דנזיר חוטא ובעי כפרה:

מיתיבי האשה כו' ואין מביאה עולת העוף - דאין קרבנות לחצי נזירות דחטאת העוף דאתי על הספק מייתי כדמתרצינן ומשמע ליה דנזירות מופר מכאן ואילך לגמרי ומותרת לטמא למתים מדנקט ונטמאת ואחר כך הפר לה משום שאם נטמאת אחר שהפר אפילו חטאת העוף לא מייתי: ואי אמרת כו' מטומאת מת [דלית לה צערא] לא הפר לה ותהא אסורה גם אחר ההפרה לטומאה ואי קשיא אמאי אין משני אין נזירות לחצאין כדמשנינן לעיל ושמא לעיל היינו גבי חרצן דאי אפשר לנזירות בלא איסור חרצן אבל אפשר לנזירות בלא איסור טומאה הלכך טומאה יש לו דין בפ"ע והוי נזיר מטומאה לחודה אבל מ"מ קשה מברייתא דלעיל דאיירי בטומאה מצי למיפרך: