תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ע״ו עמוד א

אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא - שיטהר ע"י טבילה זו דכוותיה גבי נדרים אם מפר אדם בנדרי אשתו לאמר שחלו עליה תאמר שיפר קודם שחלו לכשיחולו שיהיו מופרין אלמא מיחל חיילי והשתא קשיא רישא לסיפא:

אמרי רבנן לא קים להו בטעמא דר"א וכו' והכי קאמרי ליה תיהוי כלי תיובתיך - מסיפא דברייתא דמכלי טמא יש תשובה להשיב דדייקינן מיניה דחיילי ולא בטלי ואי לא סבירא לך דחיילי אלא מעיקרא נמי לית בהו מששא הוי רישא דמקום תיובתיך דדייקינן מיניה דחיילי:

כיון שזרען בקרקע טהורים - שעלו מטומאתן והזרעים טהורים: זרועים ועומדים - במחובר: לא כ"ש - שלא יקבלו טומאה שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אף בנדרים מופרים ועומדים לא כ"ש דלא חיילי:

ורבנן לא דרשי ק"ו - בתמיה כי האי גוונא דדריש ר"א בנדרים: יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה - אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים: מכורה כבר יוצאה - עכשיו כיון שהגיע ימי נערות כדאמרי' (קדושין ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות: אינו דין שלא תימכר - לאחר כשהיא נערה משום האי טעמא שאם מכורה כבר יוצאה עכשיו אף כאן נמי יהא יכול להפר לה קודם שנדרה הואיל ויפה כחו שאפי' לאחר שנדרה והגיע לכלל איסור יכול להפר לה ביום שמעו:

ר"ן ברה"ע דרשינן בספרא מוהנוגע כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה זרועין ועומדין. ואתון מודיתו לי בהאי ק"ו דאי לא נהי כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה ש"מ חיילי בסופו. דבתר דחיילי פקעי. כצ"ל:

רא"ש ד"ה אמרי רבנן. וגי' זו ל"נ כו' דפרכי רבנן מכלי אי סבר דחיילי כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה מציל את הטהורים. כגון כו' ונגע ידו אחת בשרץ ובידו אחרת נגע בכלי כו'. תמוה דהא הנוגע בשרץ או אפי' בנבלה א"מ כלי אפי' בחבורין כדאיתא בריש כלים ובפ"ה דזבים מ"י. ולהגיה במת ת' בשרץ יקשה דהא בטומאת מת לא נטהר במקוה לחודה אלא בהצטרפות הזאה ג' וז'. וא"כ איך נוכל למילף דמקוה לבדה תציל מלהטמא. לכן נראה להגיה בזב וכיוצא בו. אבל ל"נ דנ"מ דלא ליבעי הערב שמש:

ודע שראיתי חידוש גדול בכ"מ פ"ו מהל' אה"ט הט"ז דאפי' פי' ממטמאיו בעודו האדם או הכלי במקוה עדיין טמאים ומטמאין עד אחר עלותם מהמקוה וכן מטין שם דברי הרמב"ם והוא פלא: